מבצע חנוכה

תקנו חכמים להדליק נרות בשמונת ימי החנוכה[1], כדי לזכור ולפרסם את הנס שעשה ה' עמנו. בדורנו יצא הרבי במבצע חנוכה, והרחיב את פרסום הנס בקנה מדה עולמי שטרם נודע כמותו. במסגרת "מבצע חנוכה" עורר הרבי להאיר בכל מקום ב"נר מצוה ותורה אור"[2], וכן להשפיע על ידידים ומכרים שידליקו נר חנוכה ואף לתת להם מנורת חנוכה במתנה, עד שבכל בכל בית יהודי יקיימו את מצוות החנוכה[3].

כמו כן הורה הרבי להדליק נרות חנוכה בזמנם במקומות ציבוריים ופומביים, וכן בכל הכינוסים והאסיפות הנערכים במעמד עשרה מישראל וילדי ישראל, ובפרט השנה, שנת הקהל – שידליקו בהם נרות חנוכה, וזאת כדי להדגיש את הענין של "פרסומי ניסא" בכל עיר ועיירה, כפר ומושב, במקום הציבורי והמרכזי ביותר, ולעורר את הנוכחים להדליק נר חנוכה בביתם הפרטי[4]. ומה טוב – להכריז שלא יוצאים ידי חובה בהדלקה הפומבית, אלא כל אחד ואחד צריך להדליק נרות חנוכה בביתו[5].

הדלקה במקומות ציבוריים

ההדלקה צריכה להיות אחרי פלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה), ולא לפני כן[6].

בהדלקה במקום ציבורי גובה השלהבת לא יהיה למעלה מ-20 אמה (9.6 מטר). כמו כן ניתן לברך[7] רק אם נוכחים – בעת ההדלקה[8] – עשרה יהודים (שלא היו נוכחים עדיין בערב זה בהדלקה בביהכנ"ס או בהדלקה ציבורית אחרת). כאשר מדליקים במשרד או חנות שבעליו אוכלים בו בקביעות, ומאידך לא הדליק בביתו – אז יש לברך גם אם אין עשרה[9]. אך כאשר יש אפשרות שידליק רק במקום אחד – או רק בחנות או רק בבית – עדיף שידליק בביתו שם הוא אוכל וישן[10]. במקום בו יתכן שבעל המקום יעזוב את המקום בתוך חצי שעה הקרובה ויכבה את הנרות מפני הסכנה – ידליקו ללא ברכה.

המדליק במקום ציבורי ביום הראשון מברך שהחיינו. וכאשר מדליק לאחר מכן בביתו לא ישוב ויברך שהחיינו, אלא אם כן מדליק להוציא גם את בני ביתו ידי חובתם[11]. את שאר הברכות ("להדליק נר חנוכה" ו"שעשה נסים") ישוב ויברך בביתו אף אם מתגורר לבדו. לעומת זאת אם הדליק כבר בביתו ולאחר מכן מדליק במקום ציבורי – ישוב ויברך גם שהחיינו[12].

[1] ראה שבת כא, ב ואילך.

[2] משלי ו, כג.

[3] ראה שיחות קודש תשל"ד ח"א ע' 196.

[4] ראה שיחות קודש תשל"ד ח"א ע' 232. סה"ש תשמ"ז ח"א ע' 172.

[5] סה"ש תשמ"ז ח"א ע' 172.

[6] לפני פלג המנחה מדליקים כמספר הנרות של הלילה הקודם, ובלי ברכה.

[7] ראה מש"כ בקובץ מגדל דוד גליון ל ע' 73-74.

[8] יש אומרים שניתן לברך במקום שיגיעו עשרה יהודים ויראו את הנרות אחר כך, וכפי שנתבאר לעיל בנרות בית הכנסת. ויש להעיר על כך: (א) כיון שברוב המקרים א"א לדעת זאת בוודאות, מוטב להדליק בלא ברכה, שהרי ברכות אינן מעכבות ובכל אופן יהיה פרסום הנס על ידי ההדלקה עצמה. (ב) בבית הכנסת הרי בסופו של דבר יהיו עשרה שיראו בו זמנית את הנרות כך שיש פרסום הנס, משא"כ כשעוברים עשרה וכל אחד רואה בזמן אחר, צ"ע האם זה נחשב פרסום שאפשר לברך על זה.

[9] ע"פ הרמ"א סתרע"ז ס"א.

[10] יש אומרים שהרבי הריי"צ היה מדליק נר חנוכה בחדר היחידות.

ובספר שיעורי הלכה למעשה (להרשד"ב לוין) רצה להסיק מכך היתר להדליק בחנות או משרד – כשם שהרבי הריי"צ הדליק בחדר עבודתו. אך אין זו ראיה, שהרי חדר היחידות של הרבי הריי"צ היה חלק מביתו.

[11] כדלעיל סעיף ח'.

[12] נט"ג חנוכה פמ"ג ס"ה והערה ט.