מדוע אנחנו לא רוצים לסמוך על "אחר השחיטה"?

אדה"ז בשו"ע יו"ד סי' יח ס"ק ב, ואף הצ"צ בתשובה הנ"ל מעלה צדדים שבמקרים מסויימים בדיעבד ניתן להקל בהגדרת פסול הפגימה.

אך למעשה איננו מסתמכים על כך, והטעם הוא מלבד מה שבדרך כלל אין המציאות דומה למה שהתיר אדה"ז, בנוסף לכך כאשר סומכים על היתרים כאלו כבר קשה לקרוא לשחיטה 'מהודרת'.

כדי להבין זאת צריך לבאר מה בכלל היסוד ההלכתי של המושג 'מהדרין' 'כשר בתכלית ההידור' של 'שחיטה מהודרת'? היסוד ל'מהדרין' הינו הגמ' בחולין [לז ע"ב ומד ע"ב], יחזקאל [יד,ד] הנביא מעיד על עצמו "ולא בא בפי בשר פיגול", הגמ' דנה מה החידוש בזה – ברור שלא אכל בשר פיגול, אלא מסבירה הגמ' שיחזקאל לא אכל בהמה שהורה בה חכם. כלומר, בהמה שנולד בה ספק על הכשרות שלה והיה צורך לשאול חכם על הכשרות שלה, ברגע שנולד ספק – זה נקרא "בהמה שהורה בה חכם" ובזה התהדר יחזקאל שלא אכל בשר פיגול.

הרא"ש מוכיח מהגמ' בחולין מד, שההידור שלא לאכול מבהמה שהורה בה חכם, זה הידור שראוי לכל אדם יר"ש, כל אדם מהדר – ראוי שיהדר בו. זה לא הידור של צדיקי עולם מיוחדים ע"ד "בעל נפש" וכדו'.

יתירה מזו, מובא בספר "שבעים תמרים" (חיבר תל' מחסידי הצמח-צדק), כותב שאפילו דברים שכתוב עליהם "בעל נפש" יחמיר על עצמו, החכם-הרב צריך לומר לשואל על כך, שיש מקום להחמיר בזה. כי גם אם הוא רואה שיש בזה חומרא שלכאורה מיועדת רק לאנשים שמחמירים על עצמם, עדיין צריך להודיע למי ששואל ש"בעל נפש" יחמיר על עצמו.

על נושא זה דנו הפוסקים, איך ייתכן לכתוב על אוכל שהוא "כשר", כאשר הרב המכשיר מסתמך לעיתים על איזה דעה מקילה, ויתכן שהקונה איננו רוצה להסתמך על כך. כפי שכותב למעשה בשו"ת בצל החכמה "עוד אמינא להעיר שבכל כהאי גוונא, שנוסח ההכשר מורה כי המוצר כשר בתכלית הכשרות וההידור, אז על הרב המכשיר לדקדק שלא יהיו אלה דברים שעליהם נאמר 'בעל נפש יחוש לעצמו', או 'שומר נפשו ירחק ממנו' .. ולא יסמוך הרב המכשיר עצמו כי מי שהוא בעל נפש או מי שהוא שומר נפשו בלא"ה לא יאכל מיני אוכל המיוצרים בסיטונאות בבתי חרושת, כי מדקדקים רבים משתמשים בהם".

לפיכך כשאנחנו נותנים הכשר הנקרא 'מהדרין' 'מהודר בתכלית', יש לנו בעיה גדולה ומכשלה גדול באם הכשרות לא עומדת בהגדרה שזה כשר ללא שום שאלה. (לא מבעי שכשנותנים וכותבים כשר או כשר למהדרין על דברים שבשו"ע כתוב שזה כשר רק בהפסד מרובה והרב המכשיר אומר לעצמו שבשביל הסוחר זה הפסד מרובה ולכן ע"פ שו"ע זה כשר, צריכים לדעת שבזה יש בעיה גדולה יותר, כיון שההפסד מרובה זה 'למוכר' אך אין זה הפסד מרובה 'לקונה', ובזה ישנה מחלוקת גדולה בפוסקים האם התירו דבר זה להאכיל לציבור).