מדיני ברכת הקשת

נוסח ברכת הקשת

נאמר בגמרא: "הרואה את הקשת בענן . . מברך . . ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". וכך אף נפסק בשולחן ערוך. בקשר למנהגנו בברכת הקשת התעוררה שאלה האם אכן מברכים אותה מפני שאדה"ז השמיטה. אך למעשה הורה הרבי שמנהגנו לברך ברכת הקשת, והטעם שלא הביאה אדה"ז מפני שלא הייתה מצויה במדינתו^[1].

על אף שנתקנה ברכה על ראיית הקשת הזהירו חכמים שלא להסתכל על הקשת זמן ממושך^[2], וראו זאת בחומרה, עד שאמרו שהמסתכל בקשת "לא חס על כבוד קונו" ו"עיניו כהות". טעם האיסור הוא, משום שהקשת מסמלת את כבוד ה’, כפי שנאמר בנבואת יחזקאל: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם . . הוא מראה דמות כבוד ה'". כך שאין זה מן הראוי להביט בה, כפי שאין להביט, כביכול, בכבוד שמים ('מעשה מרכבה'); אלא שהבטה קצרה לצורך הברכה מותרת, אך אחר-כך אין להסתכל בה עוד^[3].

דין ברכת ראיית הקשת כדין ברכת הברקים והרעמים שאין מברכים עליהם אלא פעם אחת ביום, ונפטר בברכתו הראשונה על כל הפעמים שיראה במהלך אותו היום, אבל אם התפזרו העננים ושוב נתקדרו השמיים ונראתה הקשת מברכים שוב. או אפילו לא התפזרו העננים אך הוא ישן שנת לילה ונראתה הקשת יברך^[4].

את ברכת הקשת מברכים אפילו באמצע התפלה חוץ מפסוק ראשון של קריאת-שמע וברוך שם ותפילת שמו"ע. ואם נמצא הוא במקום שאינו נקי, אם יכול לצאת מיד למקום נקי ולברך בתוך כדי דיבור, חייב לעשות כן. ומובן שאם התחייב בנטילת ידיים (כשידיו מטונפת) אף ייטול ידיו קודם. ואם יתכן שלא יספיק לעשות זאת בתוך כדי דבור – יברך בלא שם ה' והזכרת מלכות כשייצא^[5].

לספר לאחרים על הופעת הקשת

דנו הפוסקים האם מותר למי שראה את הקשת לספר לחברו שנראית הקשת, בכדי שיוכל אף-הוא לברך. שכן, אי ראיית הקשת מסמלת דבר חיובי, כפי שאמרו חז"ל שבדור זכאי כבדורו של רשב"י לא נראתה הקשת. לעומת זאת הופעת הקשת אינה מהווה סימן חיובי. וכיוון שנפסק להלכה שאין ראוי לספר דבר רע, יש שכתבו שיש להימנע מלשתף אחרים בהופעתה של הקשת (אבל יש המתירים לספר). וכתבו הפוסקים, שאף מי שהסבו את תשומת לבו להופעת הקשת, אינו חייב להפנות מבטו לראותה בכדי לברך על ראייתה^[6].

^[1] ברכות נט, א. טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס רכט. "היום יום" כט תשרי. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג. לקו"ש ח"י ע' 200. אג"ק כ"ק אד"ש חט"ז ע' שכח.

^[2] ולהעיר מדיוק לשונו של אדה"ז בסידורו בסדר קידוש לבנה: "ויביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה, וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל".

^[3] יחזקאל א, כח. חגיגה טז, א. טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס רכט. כה"ח או"ח סרכ"ט סק"ה. לקו"ש חל"ה ע' 80 ואילך עיי"ש.

^[4] ראה סדר ברה"נ פי"ג סט"ז. וראה פסק"ת סרכ"ט אות א.

^[5] ראה שו"ע אדה"ז סס"ו ס"ד. סדר ברכות הנהנין פי"ג סי"ז. קצות השלחן סס"ו סי"ב ובבדי השלחן סקכ"ב. פסק"ת סרכ"ז אות ה.

^[6] פירש"י בראשית ט, יב-טו; טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס רכט ויו"ד סת"ב, סי"ב; כה"ח או"ח סרכ"ט סק"א; קצור הלכות (מקו"ח) סרכ"ט. ברית כהונה ח"א מערכת ק אות ג.

נאמר בגמרא: "הרואה את הקשת בענן . . מברך . . ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". וכך אף נפסק בשולחן ערוך. בקשר למנהגנו בברכת הקשת התעוררה שאלה האם אכן מברכים אותה מפני שאדה"ז השמיטה. אך למעשה הורה הרבי שמנהגנו לברך ברכת הקשת, והטעם שלא הביאה אדה"ז מפני שלא הייתה מצויה במדינתו^[1].

על אף שנתקנה ברכה על ראיית הקשת הזהירו חכמים שלא להסתכל על הקשת זמן ממושך^[2], וראו זאת בחומרה, עד שאמרו שהמסתכל בקשת "לא חס על כבוד קונו" ו"עיניו כהות". טעם האיסור הוא, משום שהקשת מסמלת את כבוד ה’, כפי שנאמר בנבואת יחזקאל: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם . . הוא מראה דמות כבוד ה'". כך שאין זה מן הראוי להביט בה, כפי שאין להביט, כביכול, בכבוד שמים ('מעשה מרכבה'); אלא שהבטה קצרה לצורך הברכה מותרת, אך אחר-כך אין להסתכל בה עוד^[3].

דין ברכת ראיית הקשת כדין ברכת הברקים והרעמים שאין מברכים עליהם אלא פעם אחת ביום, ונפטר בברכתו הראשונה על כל הפעמים שיראה במהלך אותו היום, אבל אם התפזרו העננים ושוב נתקדרו השמיים ונראתה הקשת מברכים שוב. או אפילו לא התפזרו העננים אך הוא ישן שנת לילה ונראתה הקשת יברך^[4].

את ברכת הקשת מברכים אפילו באמצע התפלה חוץ מפסוק ראשון של קריאת-שמע וברוך שם ותפילת שמו"ע. ואם נמצא הוא במקום שאינו נקי, אם יכול לצאת מיד למקום נקי ולברך בתוך כדי דיבור, חייב לעשות כן. ומובן שאם התחייב בנטילת ידיים (כשידיו מטונפת) אף ייטול ידיו קודם. ואם יתכן שלא יספיק לעשות זאת בתוך כדי דבור – יברך בלא שם ה' והזכרת מלכות כשייצא^[5].

לספר לאחרים על הופעת הקשת

דנו הפוסקים האם מותר למי שראה את הקשת לספר לחברו שנראית הקשת, בכדי שיוכל אף-הוא לברך. שכן, אי ראיית הקשת מסמלת דבר חיובי, כפי שאמרו חז"ל שבדור זכאי כבדורו של רשב"י לא נראתה הקשת. לעומת זאת הופעת הקשת אינה מהווה סימן חיובי. וכיוון שנפסק להלכה שאין ראוי לספר דבר רע, יש שכתבו שיש להימנע מלשתף אחרים בהופעתה של הקשת (אבל יש המתירים לספר). וכתבו הפוסקים, שאף מי שהסבו את תשומת לבו להופעת הקשת, אינו חייב להפנות מבטו לראותה בכדי לברך על ראייתה^[6].

^[1] ברכות נט, א. טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס רכט. "היום יום" כט תשרי. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג. לקו"ש ח"י ע' 200. אג"ק כ"ק אד"ש חט"ז ע' שכח.

^[2] ולהעיר מדיוק לשונו של אדה"ז בסידורו בסדר קידוש לבנה: "ויביט בלבנה פעם אחת קודם הברכה, וכשיתחיל לברך לא יראה בה כלל".

^[3] יחזקאל א, כח. חגיגה טז, א. טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס רכט. כה"ח או"ח סרכ"ט סק"ה. לקו"ש חל"ה ע' 80 ואילך עיי"ש.

^[4] ראה סדר ברה"נ פי"ג סט"ז. וראה פסק"ת סרכ"ט אות א.

^[5] ראה שו"ע אדה"ז סס"ו ס"ד. סדר ברכות הנהנין פי"ג סי"ז. קצות השלחן סס"ו סי"ב ובבדי השלחן סקכ"ב. פסק"ת סרכ"ז אות ה.

^[6] פירש"י בראשית ט, יב-טו; טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס רכט ויו"ד סת"ב, סי"ב; כה"ח או"ח סרכ"ט סק"א; קצור הלכות (מקו"ח) סרכ"ט. ברית כהונה ח"א מערכת ק אות ג.