מהי תפילה?

תפילה אצל חסיד זה חיבור לה', כיצד זה בא לידי ביטוי בשם 'תפילה' ובכיוון אליו מתפללים:

התפילה הינה פניה, קשר וחיבור של האדם לאלוקים. שורש המילה תפילה הינה 'פלל' ופירוש מילה זו הינו משפט על ידי דיין, כמו שכתוב על פנחס בקומו מתוך העדה בעת מעשה זמרי: "ויעמוד פנחס ויפלל", כשאת המילה 'פלל' מפרש המצודת דוד "עשה דין ומשפט בזמרי". או בסגנון אחר: "ופללו , יתפלל – ענין משפט".

מילה זו מופיעה בכמה מקומות בתנ"ך ומהם: "ופללו אלקים", "ונתן בפלילים", שהפירוש שם הוא שהדיין ישפוט. אנו מתפללים לה' = אנו מבקשים מה' שידון אותנו בחסד וברחמים (על דרך תפילת ירמיהו הנביא: "יסרני ה' במשפט, (אבל) אל באפך פן תמעיטני".

בעומק יותר המילה 'תפילה' הינה גם מלשון תופל, כדברי אדמו"ר הזקן: "ולכן תפילה הוא לשון חיבור, כמו נפתולי אלוקים נפתלתי, ובלשון המשנה: התופל כלי חרס". הפסוקים הללו הינם דוגמאות מהמקרא על כך שהמילה 'תפילה' הינה 'חיבור'. "נפתולי אלקים נפתלתי" זה פסוק שמדבר על חיבור ודיבוק לאה ויעקב, "התופל כלי חרס" זה חיבור החומר ועל ידי זה נעשה הכלי.

ישנו פירוש של הרב המגיד על מאמר רז"ל: "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" שצריך להתפלל על גלות השכינה, כמאמר רז"ל: "בשעה שאדם מצטער (בגלל חוסר בדבר מה) שכינה … אומרת, קלוני מראשי". במילים אחרות צריך להתפלל על החסר לו ב"כובד ראש" = על גלות השכינה.

כאן המקום לציין את יכולת השפעת תפילתו של יהודי ואפילו יהודי פשוט: פעם הרבי הריי"צ ביקש שינגנו את הניגון שהרבי הרש"ב התפלל בו, ואמר: כשמתפללים ועוסקים בעבודה בא הניגון בדרך ממילא. אאמו"ר עם תפילתו הי' מטהר ומעלה את העולם. באמת . . שכל יהודי, אפילו איש פשוט, הנה עם התפילה והעבודה שלו מטהר את אויר העולם. חסידות עושה את הכלי לקבלה, שאפילו איש פשוט יכול להאיר את העולם.

התפילה צריכה להיות עם הפנים לארץ ישראל. הטעם על פי נגלה דתורה: כתוב "והתפללו אליך דרך ארצם" לכן צריך לכוון את הפנים לארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש ובית קודשי הקודשים.

חסידות מסבירה שבחוץ לארץ ההשפעות נמשכות על ידי 70 שרים משאין כן בארץ ישראל ה' יתברך ממשיך את ההשפעות ללא ההתלבשות ב 70 שרים אלא זה נמשך ישירות מעצמותו ומהותו ית'. הכיוון של הפנים הינה בקשה מה' שהשפע שיושפע יהיה מידו הפתוחה הקדושה והרחבה ללא צמצומים והתלבשויות שונות.

למרות שלפי דעת הרביים התפילה אינה מהתורה, כיצד היא תופסת כזה מקום בחייו של כל חסיד?

ישנה מחלוקת הפוסקים האם התפילה בכל יום הינה מן התורה או שלא.  לפועל אדמו"רי חב"ד פסקו שמצווה זו בכללותה אינה חלק מתרי"ג המצוות (להעיר שאינו מדובר על מקרים מיוחדים).

ישנו מכתב מאדמו"ר הזקן לר' אלכסנדר משקלאוו אשר בו הוא כותב: "האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות מימיהם"! ביטויי זה הינו, לכאורה, תמוה לאור הנ"ל.

אלא הרבי מסביר שישנם דברים שלא נכנסו במניין המצוות, מכיוון שהם מצוות כלליות, בעוד שבמניין המצוות נמנים רק ציוויים פרטיים אשר נועדו "לעשות מעשה מיוחד". כמו כן מצוות לא תעשה הינם הזהרות "מעשות מעשה מיוחד". דוגמאות בולטות לכך הן מצוות "קדושים תהיו" ו"ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו", אשר למרות שעל היהודי להיות חדור בהם, אינם ציוויים פרטיים בחייו של האדם ואינם נמנים במניין המצוות. כמוהם אף התפילה הינה מצווה כללית ועל כן אינה כתובה בתרי"ג המצוות.

במילים אחרות: הסיבה שהתפילה אינה מהתרי"ג מצוות הינה מצד המעלה הגבוהה שבה, ולא ח"ו מצד החיסרון. וכנ"ל מקורה הינו אכן מן התורה, אך היא איננה מנויה בתרי"ג המצוות.

את הלשון בדברי אדמו"ר הזקן מסביר הרבי: "האומרים" – ולא הטועים. האומרים כן, אינם טועים. מכיוון שהתפילה הינה אכן מדרבנן. אדמו"ר הזקן דיבר על אלו הנמשכים אחרי דעה זו על מנת לזלזל בתפילה, מתפללים בחיפזון ומלעיגים על העוסקים בכך. אותם אלו שאומרים כן: "לא ראו מאורות מימיהם" – ישנו הבדל יסודי בין אור למאור. המאור הנו גם המקור של האור וגם קדום לאור עצמו. על כן "האומרים תפילה מדרבנן לא ראו מאורות" – לא ראו את השורש הפנימי של התפילה מעולם (-מימיהם).

בחסידות נמשלת התפילה לחוט השדרה (העובר בתוך עמוד השדרה). חוט השדרה אינו חלק מרמ"ח האיברים או שס"ה גידים ואינו נמנה עמהם, ברם היותו חיוני וחשוב לגוף האדם ברורה לכול. פוסקת המשנה שבהמה שנפסק לה חוט השדרה הרי היא טריפה, הסיבה לכך: הבהמה אינה יכולה לחיות באם נפסק לה חוט זה, ועל כן נקראת 'טריפה' עוד בעודה בחיים. הנמשל הנו פשוט: התפילה הינה מה שמעמיד את האדם על רגליו. במידה ונפסק החוט ח"ו, דהיינו במידה ונפסקת ההתעסקות בתפילה, הרי הוא נחשב 'טריפה' ח"ו ואפילו בעודו 'חי'.