מים אחרונים

למנהגנו עושים מים אחרונים עם מעט מים וכן אנו עושים זאת בכלי או על רצפה, אך לא על אדמה. הטעם למנהג זה:

נפסק בשולחן ערוך: "מים אחרונים חובה" וכתבו על זה כמה פוסקים ש"המקל בהן מקילין לו ימיו ושנותיו". הב"ח אף פוסק שבמידה וחכמים יפטרו את האדם מנטילת ידיים, יחייבו אותו במים אחרונים.

חכמים אמרו על הפסוק "והתקדשתם..": "והתקדשתם – מים ראשונים, והייתם קדושים – מים אחרונים, כי קדוש אני – שמן שמעבירין הזוהמה".

מהטעמים למים אחרונים

• מים אחרונים נועדו לנקות את הידיים והשפתיים לקראת הברכה (ולכן עושים זאת רק עם מים רגילים ולא חמים שהיד סולדת בהם).
• ישנו מלח הנקרא מלח סדומית. מלח זה יכול לסמא את עיני האדם ולכן מיד לאחרי הסעודה, בה יש מלח (ישנה חובה הלכתית שיהיה מאכל עם מלח בכל סעודה) ולכן צריך לנקות את הידיים. מעניין לציין שטעם זה מפורש גם על פי הקבלה: "מלח סדומית מסמא את העין, פירוש שמכסה אור עינים שלמעלה שלא יאירו בפתח העליון ונדבקים בראשי הקצוות כי משם יניקתם".
• על פי הקבלה השולחן דומה למזבח, לכן כמו שבבית המקדש היו נותנים חלק לס"א (אברים ופרדים) כך לאחר האוכל ממתינה הס"א ליד השולחן לקבל את חלקה. לכן עושים מים אחרונים ואומרים "זה חלק אדם רשע מאלקים ונחלת אמרו וגו'. את הסיבה לכך שנתנו לס"א חלק באוכל מסביר ה'ראשית חכמה': אין ראוי שתהנה הקליפה שם מהמזון עצמו שהוא קדוש, וכדי שלא יקטרג עלינו, כנגד זה נתנו לו חלקו במים אחרונים.

לפועל הרבי כותב מהו מנהגנו: "למים אחרונים נוטלים קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין, על השפתיים" ולא שופכים אותם על הקרקע אלא בכלי וכדומה, כי בהיותם על הקרקע שורה עליהם רוח רעה וזה מזיק. אבל אם יש מה שמפסיק בין המים לאדמה, ואפילו עצים דקים או רצפה, אפשרי לשפוך שם כי הרוח רעה שורה רק עם זה על הקרקע ממש.