מליחה על גבי הנוצות של העוף

בד"מ יו"ד סי' ס"ח אות ט' כתב הרמ"א "ולקמן סימן ע"א, כתב הטור דמליחה מהני על גבי שער ואם כן מותר למלוג רגלים אחר מליחה. וצ"ע אם מלח תרנגולת עם נוצתה אי מהני בה מליחה כמו בשער או לא? וראיתי שנוהגין למלוח התרנגולת עם הנוצות ולמלגן אחר כך".
היינו שאף שנסתפק בזה – למעשה כתב שהמנהג להקל. וכן כתב בפשטות בספרו תורת חטאת כלל ל"ג דין דמהני מליחה ע"ג הנוצות כמו שער ושכן נוהגין. ובפרמ"ג במ"ז סי' סח סק"ג כתב שמנהגם למלוח על גבי הנוצות. ובשפ"ד שם ס"ק כו הביא כן להדיא משו"ת מהר"ם לובלין סי' כט, שנהג למלוח על גבי הנוצות.
אך הנה בשו"ת חת"ס ח"ו סי' סא כתב בפשטות לאסור "והדמיון לטלפי רגלי הבהמה אינו עולה יפה דא"כ יאמר גם במליחה שתועיל על גבי הנוצות כמו שמועיל ע"ג טלפי הבהמה ולא אאמין שיטעה בזה שום אדם, כי נוצות העוף הוא גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בין המלח והמים שלא יפעלו בגוף העוף, משא"כ הטלפיים שהם מחובר לגוף הרגל כמו העצם שסביב המוח שבתוכו. ואם עבר ושראם בנוצותם ואח"כ שהו ולא נמלחו עד שהיה ג' ימים מעל"ע משעת שחיטה, אם היו מונחים בכלי מים או אפי' בנחל שוטף וראשי העופות היו למעלה באופן ששבולת הנהר עבר על גבי ראשן, נ"ל פשוט שהנוצות עכבו מלהכניס המים לגופם ונאסרו מפני חומרת הגאונים (טור יו"ד סי' ס"ט), שהרי אפי' להקל כתב רשב"א דאם נמלגו עופות ברותחים וראשם למעלה אז הנוצות מצילים שלא יגעו הרותחים בגוף העוף והם הם במקום קליפת העוף כמבואר גם בש"ע סי' ס"ח ס"י א"כ מכ"ש דאמרינן כן לחומרא".

בספר כנפי יונה [לאנדוספר] מבאר את דברי הרמ"א כך – "והנראה לי דאף רמ"א לא קאמר אלא כשמכניס המלח תחת הנוצות אבל למלוח על גבי הנוצות מבחוץ לא קאמר ואין הדבר דומה למליחת הרגלים או הראש על גבי השערות .. אנו רואין כל שמולח על גבי הנוצות מבחוץ אין טעם מלח כלל בבשר ואף אם נכנס המלח במקום אחר לבשר מ"מ הא בעינן מליחה שלא נשאר מקום בלי מלח והחוש מעיד על זה". זה ביאורו דברי הרמ"א. ועפ"ז אין לכאורה סתירה בין הרמ"א לחת"ס.

אמנם כבר העירו שאף שביאור זה ניתן לאולמו בדברי הדרכי משה, אך קשה לבאר כן בלשון התורת חטאת שכתב בכלל ל"ג דין ו' דמליחה מהני על גבי שיער וה"ה לנוצות משמע דמהני אף על גבי נוצות ממש כמו על גבי שיער וכן מפורש בשו"ת מהר"ם מלובלין סימן כ"ט דנהוג למלוח על גבי הנוצה. – אך על אף הדוחק ניתן לדחוק כן.

והנה בחכמת שלמה [סי' סח שם] למהרש"ק מתקשה מעוד בהבנת הד"מ והפרמ"ג, שהרי נראה בחוש שמליחה על גבי הנוצות לא מועילה כלום. לכן יצא המהרש"ק לחדש כי מה שכתב בד"מ דנהוג שמולחין על גבי נוצה, לא התכוון אלא על הנוצה הדקה – "שהוא נקרא נוצה בלשון חז"ל שכתב רש"י במסכת שבת ף ק"ח ע"א ד"ה בכנפיו דהדק הוא נקרא נוצה והגדולים נקראו כנפים ולכך הנוצה הדקה כעין שיש באווזות וכדומה בזה שפיר מהני מליחה כמו על גבי שיער דגם בהם אם ישרטט יגיע אצל הבשר". לדברי המהרש"ק – לעולם לא התיר הרמ"א למלוח על גבי נוצות הגדולים הנקראים כנפים ורחבים ושוכבין זה על זה, אשר למלוח עליהם הרי זה איסור בבירור. [אמנם המהרש"ק כותב שלכאורה המהר"ם לובלין מקל יותר, אך א"א לסמוך על דבריו בזה עיי"ש].

את דברי המהרש"ק הביא לדינא הרא"ד לוואט [סב סבו של הרבי] בספרו פסקי פרמ"ג [עמ' צב].

עוד מוסיף ה'כנפי יונה' – "ועכ"ז נ"ל כי יש אוסרים אפי' מולח מתחת לנוצות ממש דמ"מ אין המלח מוציא דמו כ"כ בטוב כיון שמקום הנוצות אינם נמלחים ועל כל פנים מה שכתבתי הוא אמת".

ולמעשה כן הוא המנהג בפועל שלא מולחים כלל על גבי הנוצות, כדכתב ביד יהודה [סח ס"ק יא] "למלוח ע"ג נוצות מיהו עתה נשתנה המנהג דעל גבי שער מולחין בכל יום ועל גבי נוצות לא ראינו ולא שמענו שיהיו נוהגין למלוח ובהמנהג המצוי בכל יום הא לא ראינו הוי ראיה". היד יהודה מאריך שם בזה לבאר שמנהגנו הוא מעיקר הדין, ולכן הדבר הוי לעיכובא.

וכ"פ הערה"ש, וכן הביא בדרכי תשובה מעוד אחרונים.

עוד הוסיף לדייק בשו"ת דבר יהושע ח"ה סי' כט, ממה שלא הביא הרמ"א דין זה בהגהותיו משמע שלא היה ניחא לי' במנהג למלוח על גבי הנוצות עיי"ש עוד.

אמנם בשו"ת יחוה דעת ח"ה סימן נ"א – אחר שהביא דעות הפוסקים, כתב שאף שיש להחמיר בזה עכ"ז בדיעבד מהני כפשט שו"ת מהר"ם לובלין ותורת חטאת.

בשו"ת דברי בניהו חי"א סי' טז, הביא גם מרבותינו הספרדים שכתבו שלא לסמוך על היתר המליחה על גבי נוצות, שכ"כ בספר 'מעשה ניסים' (דף ט סי' סח) בשם זבחי צדק ישועות מלכו ועוד. ולכן מסיק שאין לסמוך על קולא זו כלל. אלא שמקל באם נמלח מבפנים דהוי כנמלח מצד אחד שכתב השו"ע להתיר בזה.

למעשה אם כן יש להחמיר בזה לכתחילה, אך יש ג' אופנים שיש מקום להקל:

א. מליחה על גבי נוצות הקטנות ורכות.
ב. היתר הכנפי יונה למלוח בין הנוצות
ג. בשעת הדחק לסמוך על מליחה מבפנים בלבד.

אך כמובן למעשה קשה לסמוך על כל זה וראוי להחמיר ולא למלוח על נוצות כלל.