מנהגי אבלות בספירת העומר

למנהג חב"ד יש לנהוג מנהגי אבלות בכל ימי 'ספירת העומר'. הטעם למנהג זה:
המקור הקדום ביותר המצוי היום בידינו למנהגי האבלות בספירת העומר נמצא בתשובת רב נטוראי גאון: "..וששאלתם למה אין מקדשין ואין כונסין [=מתחתנים] בין פסח לעצרת… לא משום איסור נגעו בה [=גזרו את זה] אלא משום מנהג אבלות, שכך אמרו חז"ל (יבמות סב): שנים עשר אלפים זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולן מתו בין פסח לעצרת על שלא נהגו כבוד זה בזה, ומאותה שעה ואילך נהגו ראשונים בימים אלו שלא לכנוס [=להתחתן] בהן". מדבריו מובן שמנהג זה הונהג עוד בתקופת התנאים ("מאותה שעה ואילך").
בקשר לזמנים שבהם נוהגים אבלות מצינו כמה וכמה דעות:
1. כל הזמן שבין יום טוב ראשון של פסח לחג השבועות.
2. מיום טוב ראשון של חג הפסח ועד יום לד לעומר [לערך] (יש בזה כמה דעות אם זה לב, לג או לד לעומר).
3. מיום ב' לחודש אייר ועד חג השבועות.
4. "מה שאמר ל"ג [בעומר] אינו כמו שנוהגין אלא לג יום. כשתסיר שבעת ימי הפסח ושבעה שבתות ושני ימי ראש חודש שהן שישה עשר יום שאין אבלות נוהג בהם, נשארו מן הארבעים ותשעה ימים לג, וזהו מאמרם ל"ג יום לעומר".
למעשה אנו נוהגים אבלות בכל ימי ספירת העומר – כפי דעת הגאונים וכפי שהנהיגו רבותינו נשיאינו (משמע משו"ת דברי נחמי' שנוהג זה קיים בחב"ד כבר מימי אדמו"ר הזקן), כלשונו של הרבי "דאף שיש נוהגין שמל"ג בעומר ואילך מותר לישא אישה ולא נוהגין אבלות וכו'… מ"מ מנהג חב"ד ועוד הוא שנוהגין איסור תספורת וכו' גם אחרי ל"ג בעומר".