מנהגי לילי ראש השנה

תפילת ליל ראש-השנה

נהגו רבותינו נשיאינו להאריך ביותר בתפלת ערבית של ליל א' דראש-השנה, ואומר הרבי שמעין זה צריך להיות אצל החסידים. בתום תפלת העמידה של ליל ראש-השנה, אומרים מזמור "לה' הארץ ומלואה" כשארון-הקודש סגור, ואמרו רבותינו נשיאינו שבין הדברים המהווים "כלי" להשפעות הגשמיות על כל השנה, הוא מזמור זה הנאמר בכוונה עצומה. לאחר תפילת ערבית של ליל א' דראש-השנה, מברכים איש את רעהו בלשון יחיד: "לשנה טובה תכתב ותחתם", ונשים מברכות זו את זו – "לשנה טובה תכתבי ותחתמי", ולאחר חצות היום השני אין לאחל בלשון זה מפני שבשלב זה כבר מסתיימת הכתיבה של ראש-השנה[1].

סעודות ראש ראש השנה

למדו חכמים, שבפתיחת השנה אוכלים דברים מסוימים לסימן טוב, ולכן נוהגים שאת פרוסת "המוציא" טובלים בדבש (שלוש פעמים) ואוכלים, ואחריה נוטלים חתיכה נוספת ומטבלים במלח שלוש פעמים[2]. לאחר הטעימה מפרוסת המוציא, נוטלים תפוח מתוק, חותכים אותו לחלקים, וטובלים חלק אחד ממנו בדבש (שלוש פעמים), נוטלים ביד ימין ומברכים "העץ", ואחר הברכה קודם האכילה אומרים את ה"יהי-רצון". ברכת  העץ היא על התפוח דווקא גם כשישנם תמרים או רימונים, שהם משבעת-המינים, ופוטרים בברכה זו אף את יתר הפירות שיוגשו במהלך הסעודה והורה הרבי שבליל ראש השנה יש לאכול מן הרימון כשיעור שלם (כזית); למנהגנו את יתר הדברים המוגשים לסימן טוב כגון רימון או ראש איל ודומיהם, אוכלים ללא אמירת "יהי-רצון"[3].

בשל ההקפדה והזהירות בכל דבר הנעשה בראש-השנה, נמנעים ביותר מלדבר דברים בטלים אף בעת הסעודה, ובפרט בלילה הראשון. כמו כן נמנעים מלאכול דברים מסוימים, ולכן כתבו הפוסקים להימנע מלבשל את הדגים בחומץ, ויש הנוהגים שלא לאכול חריף בראש השנה. כמו כן כתבו שראוי להימנע מאכילת אגוזים ולוזים, מפני ש"אגוז" בגימטריא "חט(א)". ואף משום שטבעם של האגוזים, להרבות רוק וליחה המפריעה בתפילה ובתקיעות. ועל-פי-זה, יש שנהגו להימנע אף מאכילת פיסטוקים, שקדים, ובוטנים, אך גרעיני חומוס "ארבעס" אוכלים, אולם ניתן לערב אגוזים בעוגה או בתבשיל כשאין טעמם ניכר כל-כך, אך גם בזה יש רבים שהורו להחמיר[4].

שכח יעלה-ויבוא בסעודות ראש השנה

תקנו חכמים, להזכיר בברכת המזון את קדושת היום. ואם לא הזכיר את קדושת היום בברכת-המזון, בשבתות וימים טובים, חוזר ומברך, מפני שיש בהם חובה לאכול סעודה עם לחם, אולם בימים שאין בהם חובה לאכול סעודה עם לחם, כיוון שאין הכרח שמצד קדושת היום יברך ברכת-המזון, אינו חוזר. ולגבי סעודות ראש-השנה ביום, כיון שישנה דעה שאין מחויבים באכילה אלא ניתן לצום בו (אף שאין דעה זו עיקרית), אם שכח "יעלה-ויבוא" אינו חוזר ש"ספק ברכות להקל"; אבל בלילי ר"ה שחייבים לאכול בהם פת, אם שכח חוזר לראש הברכה, ואם נזכר קודם שהתחיל "הטוב-והמטיב" אומר "ברוך . . אשר נתן ימים-טובים.."[5].

[1] פע"ח שער תפלות ר"ה פ"ז; שו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ב סי"ז; מט"א סתקפ"ב, כג; אוה"ת נ"ך ח"ג ע' א'רפו; סה"ש תרפ"ז ע' 112 סה"מ תרפ"ב (קה"ת, תש"ע) ע' א ואילך); ספר המנהגים ע' 56; סה"ש תנש"א ח"א ע' 37 הערה 76; סה"ש תשנ"ב ע' 13 הע' 19.

[2] ויש להקפיד לאכול מהמוציא שיעור כזית בכדי אכילת פרס בסמוך לקידוש.

[3] ראה כריתות ו, א; טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ג; כה"ח שם ס"ד; ס' המנהגים ע' 56 וע' 104; וראה שיחת ש"פ נצבים תנש"א; המלך במסיבו ח"א ע' נ"ד, קי"א; וח"ב ע' י"ג; וראה מעשה מלך ע' 254-5.

[4] ראה כריתות ו, א; טוש"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז או"ח סתקפ"ג ס"ב וס"ו; ספר המנהגים ע' 88. וראה סה"ש תש"ב ע' 2 וע' 5; שו"ת באר משה ח"ג צ"ז; שו"ת יד יצחק ח"א סר"ח; נטעי גבריאל ר"ה פכ"ח סי"ד; פסק"ת סתקפ"ג ס"ז.

[5] ראה שבת כד, א; טוש"ע ונ"כ או"ח סתכ"ד ס"א; שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ח ס"י-י"א; וראה סדור אדה"ז.