מצוות הקהל וזמנה

נאמר: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' . . הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת"[1].

מצות "הקהל" היא להקהיל את כל עם ישראל פעם בשבע שנים, בשנה שלאחר שנת השמיטה בעלותם לרגל בחג הסוכות, ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה המזרזות אותם במצוות ומחזקות את ידיהם בדת האמת.

אודות זמן מצוות הקהל נאמר "במועד שנת השמיטה", ופירשו חכמים שהכוונה לשנה שמינית, במוצאי שביעית[2]. עם זאת, יש לציין שלמרות שלהלכה מצוות הקהל נוהגת בתום שנת השמיטה, הרי שבלימוד פשוטו של מקרא, יש המפרשים שהכוונה היא על שנת השמיטה עצמה[3], וכמו שכתב האברבנאל: "לא תהיה הקריאה תדירה בכל שנה, כי אם בשנת השמיטה. לפי שבשנה ההיא יהיו פנויים מכל עסקיהם אשר הם מתעסקים בעבודת האדמה, ויהיו כולם שובתים מחרישה, זריעה וקצירה וכל מלאכת עבודה, ומזונות מוכנים לפניהם ומתברכים להם, כמו שאמר "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית"[4].

בטעם הדבר שנקבע מעמד הקהל דווקא לחג הסוכות מפרש האברבנאל: "ציווה שתהיה הקריאה בחג הסוכות, לפי שהיו כל התבואות נאספות ואין לב הבעלים עליהם, והקריאה הייתה בתחילת שנת השמיטה, כמו שאמר "מקץ שבע שנים" . . גם היו בחג הסוכות יוצאים מראש השנה ועד יום הכיפורים, שכבר הושלמו עם יוצרם, וכוחותיהם ותאוותיהם נכנעים לעבודתו, ובבוא כל ישראל להראות את פני ה' יהיו דבקים בו, ואז ישמעו את התורה בכוונה רצויה וילמדו ליראה"[5].

[1] דברים לא, י-יג.

[2] סוטה מא, א.

[3] רש"י בפירושו על התורה מפרש אכן שזמנה של מצות הקהל הוא "בשנה ראשונה של שמינית" (וראה לקו"ש חכ"ד ע' 197), אבל הראב"ע והאברבנאל פירשו בפשט הכתוב שזמנה של מצות הקהל הוא בתחילת שנת השמיטה, וראה לקמן בפנים.

[4] ויקרא כה, כא.

[5] אברבנאל עה"ת דברים לא, י-יא.