מצוות השחיטה – מקורה

בזמן המשכן[1] בהיות בני ישראל במדבר סיני נח' ר"ע ור' ישמעאל[2] כיצד נהגה מצוות השחיטה:

לר' ישמעאל נאסרו בבשר חולין מלבד חיות ועופות שאינם עולים ע"ג המזבח 'כצבי וכאייל'[3] ולר"ע לא נצטוו כלל על השחיטה אלא רק בקדשים, וחולין לא היו צריכים לשחוט אלא רק לנחור[4].

בטעם הדבר כתבה הגמ' שאז היו קרובים למשכן ויכלו להקריב בו את כל צרכיהם, משא"כ עתה שאנו רחוקים מביהמ"ק ועפ"ז צ"ע מה יהי הדין לע"ל שיוכלו לבוא בכל יום לביהמ"ק[5].

אמנם בזמן הזה נצטוו על השחיטה, ונח' התנאים האם מצוות השחיטה היא רק בבהמות וחיות או אף בעופות ולמסקנה קיי"ל 'הלכה למשה מסיני' שחובת השחיטה היא הן בבהמות וחיות והן בעופות.

אלא שיש הבדל בניהם, כפי שאומרת הגמ'[6] 'רבי אומר: וזבחת כאשר צויתיך – מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה, ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה', אך לדגים אין חובת שחיטה שנאמר 'אם את כל דגי הים יאסף להם' מכאן למדנו ש'באסיפה בעלמא סגי להו'.

מבואר ברמב"ן[7] שכוונת חז"ל היא, שכשם שבקדשים נצטוו על השחיטה 'כאשר צויתך' – כך נצטוו כעת בחולין וא"כ ה'הלכה למשה מסיני' לא נצרכה אלא לחלוקה בין עופות לשאר בע"ח, אך עצם מצוות השחיטה נלמדת מקדשים[8]. אך יש ראשונים הסבורים כי הל' שחיטה כולם נלמדו בהלל"מ ולא למדו חולין מקדשים כלל[9]. ויש שכתב[10] כי נפקא-מינה מזה הוא האם שחיטה היא מצווה או לאו.

[1] ראה משה שהאריך שו"ת עונג יום טוב סימן נג לחקור האם קודם בנין המשכן נצטוו על השחיטה או לאו, היינו האם לא נצטוו כלל על השחיטה עד בואם לא"י או שנצטוו מיד אלא שכל עוד היו סמוכים למשכן השחיטה הייתה רק במשכן עיי"ש.

[2] חולין טז ע"ב- יז ע"א.

[3] דברים יב,טו טו,כב – וראה שרידי אש מסכת חולין סימן כד שהאריך בנוגע לעופות אם נאסרו או לאו עיי"ש. ובצ"פ שחיטה פ"א ה"א. ולכאורה יש ראיה  מיומא עה ע"ב שנצטוו על שחיטת עופות 'שטוח תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה: אל תיקרי שטוח אלא שחוט, מלמד שירד להם לישראל עם המן דבר שטעון שחיטה' ופרש"י.\, שקאי על השליו, ואף למסקנת הגמ' נדחה לימוד זה משום שאי"ז המקור למצוות השחיטה אך לא נדחתה הסברא שבדבר.

[4] הנה הרמב"ם פ"ד הי"ז פסק כי שחיטה היתה רק במשכן ומחוץ למשכן היה רק נחירה אף בצבי ואייל, כל המפרשים האריכו במאוד לבאר את שטתו ואכמ"ל.

[5] ראה עונג יו"ט שם שאף ר"ע מודה לטעם זה, אך ראה במשך חכמה ויקרא יז,ז שלמד טעם אחר בזה משום יצר ע"ז ועפ"ז לא שייך זה לע"ל.

[6] חולין דף כח עמוד א.

[7] דברים יב,כא.

[8] לרמב"ם בהל' שחיטה פ"א [גלא כדכתב בסה"מ] דרך אחרת בהבנת סוגיא זו כפי שהאריכו כל האחרונים ואכמ"ל. אך ברור שס"ל כי שחיטת חולין נלמדת מקדשים.

[9] ראה רש"י דברים שם, פסקי רי"ד מסכת חולין מהדורה בתרא דף כח עמוד א ספר החינוך מצווה תנא שלמדו שהכל הוא מהלל"מ.

[10] שיעורי הרב שחיטה סי' י ועצ"ע בשיטת החינוך.