מצוות מתנות לאביונים

ה"מתנות" הניתנות לאביונים

בין מצוות יום הפורים המנויות במגילה, היא מצות "מתנות לאביונים"[1]. ומכך שנאמר "מתנות-לאביונים" בלשון רבים, למדו שהחיוב הוא לתת לפחות שתי מתנות לשני אביונים – מתנה אחת שוות פרוטה לכל אביון[2]. לכתחילה יש לתת דווקא כסף זמין באופן כזה שיוכל העני להשתמש ביום פורים עצמו (ולכן לא ייתן מטבע של מדינה אחרת כשאין אפשרות לפדותו מיד). הנותן המחאה (צ'ק) לעני בפורים, מקיים את מצוות "מתנות-לאביונים", כיוון שערכו הכספי של השטר מאפשר לעני לעשות בו שימוש בחג הפורים בו ביום[3].

אין יוצאים ידי חובת "מתנות-לאביונים" ממעות מעשר[4]. ומן הדין ניתן לצאת ידי חובה בפרוטה לכל עני, אמנם למעשה כתבו הפוסקים שזהו רק למי שאין ידו משגת, אך לאדם שיכול לתת, שיעור הנתינה הוא  סכום  כסף כדי שיוכל לקנות שיעור של ג' ביצים (170 סמ"ק) אוכל, ויש מחמירים שצריך להיות שוויה של ארוחה קטנה שכתבו הפוסקים שכיום סכום זה נאמד בכ-10 ש"ח לערך. וראוי להרבות בהוצאות על "מתנות-לאביונים" יותר ממה שמוציאים על משלוחי מנות וסעודת פורים. וכפי שכתב הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות-אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לריעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים""[5].

מקבלי המתנות

אודות ההגדרה מיהו אביון, כתבו פוסקי זמננו, שמי שאין לו הכנסה ברורה שמאפשרת לממן את ההוצאות הכרחיות לו ולבני-ביתו במשך שנה  נחשב כ'אביון'. כמו-כן גם מי שבדרך-כלל מצליח לכלכל את בני-ביתו, אלא שכעת הזדמנו לו הוצאות חריגות כגון חתונת בניו או להבדיל הוצאות רפואיות, ואיננו עומד בנטל ההוצאות, נחשב אף הוא ל'אביון' לעניין "מתנות-לאביונים". עם-זאת, מעבר לחיוב הנתינה לאביונים המוגדרים כ'אביונים', אמרו חכמים שאין לדקדק במעות פורים, אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו[6].

זמנה של מצוות "מתנות-לאביונים"

מצוות "מתנות-לאביונים" מחויבת להיות ביום פורים, ולכן אין להקדימה או לאחרה. וכל יום פורים כשר למצוות "מתנות-לאביונים"; ומי שלא מזדמנים לו אביונים ביום הפורים אף לא ע"י שליח שימסרם לאביונים ביום הפורים, יפריש את סכום ה"מתנות-לאביונים" ויניחם להזדמנות הקרובה בה יוכלו המעות להגיע אל האביונים; והיודע מראש שלא יזדמנו לו אביונים בפורים, ישלח קודם הפורים סכום כסף ע"י שליח או ע"י קרנות "מתנות-לאביונים" על-מנת שימסרוהו לאביונים בפורים[7].

[1] אסתר ט, כב. להעיר ממנהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, אותו חידש הרבי אף בדורנו, לערוך מגבית פורים (מעבר למצוות מתנות לאביונים). וראה לקו"ש ח"ב ע' 537 ואילך.

[2] מגילה ז, א (וראה פרטי דינים בייעוד מעות פורים בב"מ עח, ב). טושו"ע ונו"כ או"ח סתרצ"ד ס"א.

[3] מ"א סתרצ"ה סקט"ו; שו"ת משנה הלכות ח"ו סקכ"ב; נטע"ג פורים פס"ו ס"א-ג.

[4] מ"א סתרצ"ד סק"א; נטע"ג פורים פס"ו ס"ד-ה.

[5] ישעי' נז, טו; רמב"ם הל' מגילה פ"ב הי"ז; ריטב"א מגילה ז (הובא במ"ב סתרצ"ד סק"ב), כה"ח שם סק"ז; אג"ק כ"ק אד"ש ח"כ ע' קעז (סענט אחד לכל עני), וכעי"ז בחכ"ב ע' תכג; שיחות קודש תשל"ו ח"א ע' 565; מקראי קודש פי"א ס"ב והע' ח.

[6] ראה יו"ד רנג,ב; ערוה"ש או"ח סתרצ"ד ס"ג; הליכות שלמה פורים פי"ט אות כ; צדקה ומשפט פ"ב.

[7] שו"ע או"ח סתרצ"ד ס"ד; מ"א סתרצ"ב סק"א: רמ"א או"ח סתרצ"ה ס"ד ומ"א שם סקי"ג; נטע"ג פורים פס"ח ס"ב והע' ד, וראה ס"ה שם; פסק"ת סתרצ"ב אות ה.