מצוות ספירת העומר ושמה

מצוות ספירת ימים אחרי פסח הינו מהתורה: "וספרתם לכם … מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות … תספרו חמישים יום", "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה (לקצור את העומר) תחל לספור שבעה שבועות". מכיוון שהיום לא מקריבים את קרבן העומר מצווה זו הינה מדרבנן.

מכיוון שספירה זו באה לאחר הקרבת ה'עומר' נקרא שמה: "ספירת העומר".

הפעם הראשונה שספרו את ספירת העומר היה כשבני ישראל יצאו ממצרים: לפני שיצאו אמר משה לבני ישראל "תעבדון את האלטקים על ההר הזה". שאלו אותו בני ישראל "אימתי עבודה זו" אמר להם: לסוף 50 יום".

סופרים 49 או 50?

בפסוק אחד כתוב: "שבעה שבועות תספור לך", 7 שבועות הנם 49 ימים. בפסוק שני כתוב "תספרו חמישים יום", אם כן נשאלת השאלה כמה צריך לספור (49 או 50 ימים)? אלא סופרים 49 ימים וביום החמישים חל חג השבועות. מכיוון שחג השבועות חל ביום ה-50 לספירתו של האדם (ולא לפי לוח השנה) אדם העובר את קו התאריך ועקב כך סופר בספירת העומר יום אחר מכולם, עליו לעשות את החג ביום החמישים לספירתו, יום שלכללות העולם הינו יום חול (על כן יש להימנע מלעבור את קו התאריך). הטעם לכך: כתוב וספרתם לכם ולכן זה תלוי בספירתו האישית של האדם.

מהטעמים לספירת העומר

1. מונים 7 שבועות כדי שלא ישכחו לעלות שוב לבית המקדש עם בוא החג החדש.
2. בזמן יציאת מצרים לא היו עם ישראל זכאים לגאולה, אלא ש"נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם". מכיוון שכן היציאה ממצרים לא פעלה שינוי בנפשם הבהמית והרע נשאר בתוקפו. לשם כך בימי הספירה נדרשו בני ישראל לזכך את עצמם ולתקן את מידותיהם לקראת מתן תורה. כך גם היום חג הפסח הוא זמן בו מקבל כל יהודי גילוי נעלה מלמעלה, בלי יחס למצבו ולאחר מכן הוא נדרש לעבוד ולתקן את מידותיו במהלך ימי הספירה ולהגיע מוכן לקבלת התורה.
3. להסביר ליהודי שכל עניין יציאת מצרים אינה אלא אמצעי כדי להשיג את המטרה – קבלת התורה וזה נועד לבטא את תשוקתנו לקבלת התורה.