עבודה ערבית

אבישי הזמין אצל שחר הנגר ספריה מהודרת לסלון ביתו. הלה בא, רשם את המידות המדוייקות, נתן את הצעת המחיר שכללה את מהות העבודה, את עלותה וסדרי התשלומים, וכן את משך העבודה. ואכן סגרו השניים בחוזה כתוב את כל הנ"ל, כשאבישי שילם את התשלומים, חלקם בצ'קים דחויים, ושחר החל את עבודתו.

לפני מועד פרעונם של שלושת הצ'קים האחרונים, ביטל אותם אבישי בטענה ששחר הפסיק את העבודה באמצע וגם השתמש בחומרים זולים שלא ע"פ המוסכם.

לאחר דין ודברים, הגיעו השניים לבית הדין וכל אחד טענותיו בפיו:

לטענת אבישי שהציג את החוזה בבית הדין (אליו שחר הנגר לא מתכחש): 1. העבודה לא בוצעה בזמן שסוכם (תוך כ60 יום מחתימת החוזה), תוך שבגלל כך הלך אבישי לנגר אחר שיסיים את העבודה; 2. העבודה בוצעה בחומרים זולים יותר ממה שסוכם; 3. ישנה טעות של כמה סנטימטרים במידת הספריה, שהתגלתה לאבישי רק כאשר הוצמדה הספריה לקיר לאחר בנייתה; 4. הנגר טעה וחישב הרבה יותר חומר ממה שהיה צריך בפועל לעבודה, מה שייקר את עלות הספריה; 5. העבודה נעשתה בצורה לקויה שחורגת מהסטנדרט הרגיל, 'עבודה ערבית' כלשונו.

לעומתו, משיב שחר הנגר: 1. השלמתי 95 אחוז מהעבודה הכוללת, ומוכן אני לשלם בעד 5 אחוז הנותרים שלא הספקתי לסיים; 2. אין כל טעות במידת הספריה לעומת הסירטוט המובא בחוזה, וניתן לבדוק זאת בקלות; 3. אין כל טעות בחישוב החומרים מהנהוג בדר"כ; 4. לטענתו, לו היה נותן אבישי לסיים את הספריה – היה רואה שאין בעבודה כל בעיה ואין זו 'עבודה ערבית' כהגדרתו של אבישי. לגבי החומרים הזולים לא מסר שחר את תגובתו.

לא הוברר לנו מי הוא זה שהפסיק את העבודה בין הצדדים, כשכל אחד טוען שהשני אשם בכך, ולא הובאה ראיה התומכת באחד הגרסאות. בנוסף, בית הדין שלח בהסכמת הצדדים זוג נגרים מומחה לבדוק את הספריה, ואלו מצאו כי טענותיו של אבישי לליקויים בגודל הספריה ובחישובים ובמדידות לצורך הזמנת העצים – אמת הם.

ונשאלת השאלה: כיון שלא הוברר לנו מי בדיוק הפסיק את העבודה בין הצדדים – היאך נדון כאן בשאלת הפיצויים והתשלומים על העבודה שלדברי הנגרים המומחים לקויה היא ואינה כמסוכם בחוזה במפורש?

תשובה בקצרה: טענות אבישי על טיב חומרים ירוד ועל תחשיבי מדידה בלתי מדוייקים ועל עבודה שלא הושלמה – מתקבלות. אך תביעותיו להחזר עבור חריגה מהסטנדרט, ועבור "עבודה ערבית" כלשונו, ועל החזר תשלומים מיותרים ששילם לנגר אחר להשלמת העבודה, ועל החזר הוצאות – כל אלו אינן מתקבלות.

תשובה בהרחבה: ישנם כמה נושאים העולים לדיון במקרה זה, ניגע בהם בקצרה (גם אם ללא מסקנה מפאת קוצר היריעה):

ראשית, המזמין אצל נגר שיעשה לו ארון קיר בביתו, בדר"כ מקובל לומר שדינו כמוכר ממש, שהרי עד שהמוצר לא מגיע לידי הבעלים אינם צריכים לשלם, והרי הוא כמוכר כל חפץ.

אמנם כשהתנה המוכר על הלוקח שיתחיל לשלם לו עבור המקח עוד קודם שסיים עבודתו, יש להסתפק בכוונתו, האם נתכוון שבתשלומים הראשונים יקנה את החומרים, ונמצא שהוא כ'אומן' העושה בשל בעה"ב, או שכונתו שיתחיל לפרוע עבור המקח הגמור, ולעולם קודם שסיים את העבודה לא נתכוון להקנות לו את החומרים, ואז הוא 'מוכר'.

והנראה לומר דפשוט שכוונת התשלום היא עבור המוצר המוגמר, שהרי גובה התשלומים אינו מוגבל למחיר הקרן של החומרים אלא הרבה יותר מזה, וע"כ נראה שאם נאנסו החומרים, ברשות הנגר הם נאנסו ולא ברשות בעה"ב, וכשעושה עבודתו אין דינו כאומן ושכיר אלא כמוכר, וכיון שהדבר שמכר לא בא לעולם – לא חל עליו הקנין אלא משעה שיבוא לעולם.

משכך, יש להסתפק מתי נחשב הארון לדבר המוגמר שהמקח חל: האם דווקא כשנגמרה כל העבודה על הארון, או משעה שאפשר יהיה להשתמש בו (אע"פ שלא נגמרו בו הקישוטים וכדומה). ומסתבר לומר שכיון שעיקר שימוש הארון הוא בתוכו כשראוי להיות סגור ע"י דלתות וכד', אם־כן המוצר המוגמר שלו הוא משעה שניתן להשתמש בו.

והנה בתביעה בגין טיב חומרים ירוד ובגין תחשיב מדידה שאינו נכון כשהקונה כבר שילם למוכר עבור המקח, יש להסתפק האם זו תביעה של מקח טעות, או שיש כאן תביעה של אונאה (שאם היתה יתרה על שתות מחזיר מקח, ואם הייתה בשיעור שתות מחזיר הונאה, ואם היתה פחות משתות חשיב כמחילה).

כל הנ"ל נכתב מבלי לדבר בשאלה העקרונית בנידון דידן מי כאן המוחזק בסכומי הצ'קים שבוטלו, האם התובע מוחזק בכסף, או שמא הנתבע שמוחזק בצ'קים שהם כתבי הוראת תשלום לבנק (ואשר גם אחרי שבוטלו ניתן לעשות בהם שימוש גביה ע"י ההוצאה לפועל), והנפ"מ היא מי נחשב כאן "מוציא" שעליו להביא ראיה. ובפרט שלא הוכח לנו מי הוא זה שהפסיק את העבודה שניתן לטעון שבגינו לא הושלמה העבודה.
על כן בכל הנ"ל אין לחייב אלא על הברור והפשוט על מה שהוסכם בחוזה דברים מפורשים בטיב החומר ותחשיבי המדידה, וכן על אי סיום העבודה בפועל, אך אין לחייב על הנגרם מכך כשאין ברור לנו מי אשם.