עציצים בשמיטה

מן התורה אסור לזרוע (ולעשות שאר מלאכות) בעציץ נקוב העומד תחת כיפת השמים. מדברי סופרים אין לזרוע אפילו בעציץ שאינו נקוב. בשנת השמיטה אין לזרוע בעציץ, אפילו מוגבה מהקרקע.
עציץ שאינו נקוב העומד בתוך הבית (היינו מקום המוקף במחיצות ותחת קורת גג), נחלקו הפוסקים האם יש היתר למלאכות שביעית שם. למעשה רבים כתבו שהעושה בו מלאכה אין מוחים בידו, ויש מי שאף התיר לכתחילה לעשות בהם כל מלאכה (להשקותם כרגיל, להוסיף בהם אדמה ואפילו לשתול בהם בשנת השמיטה עצמה).
מה נחשב לעציץ שאינו נקוב: עציץ נחשב "אינו נקוב" רק אם הוא עשוי מפלסטיק קשיח, זכוכית או מתכת. אך העשוי מחרס או עץ – אף אם הוא אטום – דינו כנקוב. ויש המקילים בגידולים חד שנתיים בלבד להחשיב אף עץ וחרס אטומים לעציץ שאינו נקוב. כמו כן, עציץ נחשב "אינו נקוב" רק אם אין נופו (ענפיו וכו') מאהיל על הקרקע.
עציץ נקוב שנמצא בתוך הבית, אפילו עומד על גבי קרקע מרוצפת (ואז אינו מחובר לאדמה), יש להחשיבו כדין עציץ נקוב ואין לזרוע בו בשמיטה.
גג הבית: אדנית עציצים התלויה על מעקה המרפסת מבחוץ, וכן אדנית הנמצאת על הגג, נחשבת לעציץ נקוב גם אם אין נקב בתחתיתה. כמו כן אדמה או עציץ המונחים על הגג, דינם כאדמה שבקרקע ואסור לעשות שם מלאכות האסורות בשביעית.
לצורך רפואה: זריעה בעציצים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, שהעיסוק בטבע חשוב לבריאותם הנפשית – ישאלו רב מורה הוראה.