ערבא פרח

הבוקר של מני היה אחד הבקרים ההפוכים ביותר. את הטלפון שלו הוא איבד במקווה, ועד שכבר קלט את אשר אירע לו, היה זה ביציאתו מבית הכנסת, כאשר היה חייב להזדרז להגיע בדחיפות למקום עבודתו. אך מה לעשות ורכבו של מני שבק חיים באותו הבוקר בחניון בית הכנסת?

שמואל, דודו של מני שהיה בדיוק בדרך לבית הכנסת, ניסה לעזור למני להניע את האוטו, אך כל מאמציהם היו לשווא.

מני שכבר הבין שהשעה מאוחרת, והבוס לא יאהב את האיחור ביקש משמואל שיזמין לו מונית שתיקח אותו בזריזות לעבודה, כי אינו עם הטלפון, ואין לו פנאי לרוץ למקווה לחפשו.

כשהגיע המונית לאסוף את מני אמר שמואל לנהג: 'אחי, תיסע מהר למה הוא מאוד ממהר, אם יתפוס אותך שוטר – עלי, אני הזמנתי את המונית, הכול טוב, רק תזדרז'.

נהג המונית לא חשב פעמיים ומעך את דוושת הגז תוך שהוא עובר על כל מהירות מותרת אפשרית. לביש מזלו תפס אותו שוטר, ומילא לו דו"ח של 1500 ₪ ועשר נקודות, ובנס שניצל משלילה (עקב שלא נהג מספיק מהר כדי לשלול את רישיונו…)

בסיום הנסיעה ביקש נהג המונית ממני לשלם לו לא רק עבור הנסיעה אלא גם עבור הקנס. אלא שמני אומר לו: אני לא אמרתי לך לנסוע מהר אלא שמואל! וגם לו הייתי אומר את זה – וכי היית מחויב לשמוע לי? ומלבד זאת שגם לו אמרתי לך לנסוע מהר, הרי שלא התכוונתי אלא מהר בתוך מסגרת המהירות המותרת'.

בצר לו, חייג נהג המונית אל שמואל וסיפר לו את אשר אירע. ענה לו שמואל כאשר ענה מני: 'נו, אז אמרתי, ומה בכך?'

אלא שנהג המונית בשלו, בא בטענות כלפי שמואל: אתה ביקשת נהג שייקח את חברך מהר ככל האפשר והתחייבת לשלם את הקנס.

ונשאלת השאלה: האם יש להתחייבותו של שמואל תוקף הלכתי על מנת לחייבו לשלם את הקנס הגבוה (כאשר אמר בפיו בעצמו) או שלא?

תשובה בקצרה: אין תוקף הלכתי להתחייבותו של שמואל ולכן על פי דין אי אפשר לגבות ממנו את תשלום הקנס.

תשובה בהרחבה: כאשר שמואל הזמין את המונית, הרי פשוט שהוא לא זה שהתכוון לשלם עליה, וממילא אינו נחשב שוכר המונית שחייב בכל ההוצאות. האפשרות היחידה לומר ששמואל חייב בקנס של נהג המונית הינה משום שהיה 'ערב' בשעת הזמנת המונית לשלם את הקנס.

אולם האם חל פה דין ערב?

כדי להבין זאת נעמיק במושג ערב:

ערבות היא סוג של שעבוד הנגרם על ידי שאדם משעבד את עצמו לשלם התחייבות כספית של חברו.

ברוב המקרים, כאשר אדם אחר זקוק להלוואה כספית, ואין אדם הסומך עליו ומאמין שהוא ישלם את ההלוואה. במקרה כזה, בוחר לו המלווה אדם שלישי הנאמן עליו שישלם את ההלוואה, ואם הוא מסכים לכך הוא מתחייב לשלם את ההלוואה, במקרה והלווה לא ישלם אותה בזמנה.

סיבה אחרת בו נהוג לבחור אדם שלישי כערב, הוא כדי להרחיב את מעגל האנשים המוכנים לקבל על עצמם את פירעון ההלוואה, דבר הגורם למלווה להיות בטוח יותר בכספו, ולא דווקא בגלל נאמנות יתר של הערב. לא ניתן לתבוע מהערב לשלם את הכסף, לפני שפנו ללווה והוא לא שילם את הממון למרות התחייבותו.

אמנם, ערבות זו תקפה רק כאשר הערב התחייב לשלם את הסכום בשעת נתינת המעות וסגירת העסקה, אך כל שאמר 'אם יקרה משהו חריג או יוצא דופן – אני ישלם' אינו אלא כאסמכתא בעלמא, ו'אסמכתא לא קניה'.

ההסבר לכך הוא שערב הינו אדם שמתחייב לשלם סכום של כסף שאינו חייב בו, וע"כ רואים אנו את התחייבותו כרצינית, רק כאשר התחייבותו היא בשלב נתינת המעות, אז הוא רואה את חברו קבל כסף ויכול להתחייב על חזרתו של הכסף, אולם אין אנו מקבלים את ערבותו כאשר הוא מתחייב לשלם משהו שאין בידו או מחובתו לפעול בו, שהרי הקנס עוד לא היה קיים כשהתחייב עליו, מה גם שלא יכול לדעת האם הוא יקבל קנס וכמה, ואין לו או לנוסע במונית שום אפשרות להשפיע על נתונים כמו: האם יהיה קנס וכמה יהיה, ואין בזה אלא התחייבות עתידית למשהו ש'אם יקרה בכלל' אז… וממילא אין בזה התחייבות של ערב אלא סתם אסמכתא.

אכן, באם היה מקבל על עצמו שמואל מראש לשלם את המונית בה נסע מני – היה חייב בתשלום הקנס ככל שוכר הצריך לשלם לפועל את כל הוצאותיו.