פיצויים על איחור בתשלומים

מורה פרטית שעדיין לא פרעו לה חלק מהשכר למרות שעבר כבר זמן רב מעבודתה, האם זכאית לפיצויים כלשהם?
רותי ובעלה עברו לצפון הארץ. בעלה של רותי מצא שם עבודה כלבבוף הילדים מצאו מוסדות חינוך טובים, ורותי התקבלה כמורה פרטית חדשה שנכנסה בשערי מוסדות חב"ד באחד המקומות באיזור. תפקידה היה לקחת ילדים מתקשים וללמד אותם במהלך השיעורים באופן פרטי במקום בבית הספר שהוקצה לשם כך, ולקדמם במקצועות מתמטיקה ואנגלית. שכרה שולם מהנהלת בית הספר באופן ישיר.
בתחילה הכל זרם על מי מנוחות, אלא שבאיזה שהוא שלב לאחר שלושה חודשים, הפסיק בית הספר להעביר לה את התשלום על עבודתה.
עבודתה היתה בשעות הצהריים המאוחרות, בזמן שבו מזכירות בית הספר כבר אינה פעילה, כאשר במהלך הבוקר עבדה בעבודה אחרת (טרם הגעתה מידי יום לבית הספר לקידום ילדים). משכך, לא יכלה להגיע פיזית למזכירות ע"מ לסדר את עניין התשלום, שלא כל כך ברור מאיזה סיבה נעצר..
אחרי כמעט ארבעה חודשים בהם ניסתה רותי להשיג את המנהל ואת המזכירות – החליטה לעזוב את עבודתה והגישה תלונה בבית הדין, וכה היא פורסת בטענותיה:
"איני יכולה לבוא כאן במיוחד בבוקר כדי לטפל בשכר שליף שמשום מה הפסיק להיכנס באופן סדיר ולא נודע לי למה. כל הניסיונות לתפוס את מנהל בית הספר עלו בתוהו. כמה וכמה פעמים למזכירות ביה"ס כדי לבקש מהמנהל שישלם לה את השכר, אך נדחתה ב'לך ושוב'. החשבון שלי נכנס למינוס בעקבות המשכורת שלא הגיעה, וכעת אני דורשת, בנוסף לשכר המגיע לי על מספר החודשים שלא קיבלתי תשלומים – גם פיצוי בעד הלנת השכר, ועל הטרחה ואובדן הזמן שהשקעתי בעצם הגשת התביעה". כמו כן תובעת היא את החזר האגרה ששילמה לביה"ד עבור הדיון.
הנתבעים (הנהלת בית הספר) השיבו – באמצעות אשת המנהל – בהודעה לקונית שאומרת כך: "רותי יודעת את זמני המנהל במשרד, והיא לא הופיעה במשרד באותם זמנים, וע"כ לא נערך אתה החשבון המגיע".
כשקיבלה רותי את הודעה זו – רצה לבית הדין כשפניה בוכיות ואמרה: מה עוד אני צריכה לעשות כדי לקבל את שכרי המגיע לי? לבזבז יום עבודה אחר בשביל כך? האין זה דבר שניתן לסדרו בטלפון בשניות? לו הייתי לוקחת אותם לבית משפט הייתי מקבלת כסף על הלנת שכר! אנא עזרו נא לי!
ונשאלת השאלה האם יש כאן מקום לחייב את בית הספר בתשלום פיצויים (מעבר לשכר שכמובן מגיע), וכן החזר אגרת בית הדין, או שאין בהלכה מושג של פיצוי על הלנת שכר?
תשובה בקצרה: ישנם גישות שונות לגבי פיצוי על הלנת שכר בין בתי הדין השונים, ועכ"פ כדאי להגיע לפשרה כל שהיא, וכמובן – לאחר תשלום כל החוב למורה ע"י בית הספר והתנצלות כנה.
תשובה בהרחבה: חובת התשלום לשכיר בזמנו מפורשת בתורה כמה פעמים, ויש בה מצות עשה ומצות לא תעשה. מצות עשה ככתוב (דברים כד טו): "ביומו תתן שכרו". במצות לא תעשה ככתוב (ויקרא יט יג): "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר", וכן (דברים שם): "לא תבא עליו השמש". וכל מי שאינו משלם שכר שכיר בזמנו – הרי הוא בגדר כובש שכר שכיר שנאמר עליו בגמרא שעובר בחמישה לאווין היל"ת.
בימים ששלטה ההלכה בישראל, מעביד שלא שילם לשכיר בזמנו, מלבד העונש הצפוי משמים, היה כח בידי בית הדין לאלץ את המעביד לשלם כמו בכל חיובי ממון, וגם כדי לכוף על קיום המצוה ואי עבירת הלאו, ועכשיו שלא זכינו, אמנם מאמינים בני מאמינים אנחנו שהעונש צפוי לבוא משמים, אבל לבי"ד אין דרכי אילוץ, אלא על סמך קבלת הסכם בוררות של שני הצדדים, ואף זאת, רק ע"י ההוצאה לפועל, עם כל המגבלות הכרוכות בכך.
בשל כך ישנו קושי גדול להכריח אדם לשלם פיצוי על הלנת לשכר וזאת אע"פ שבדיניהם (בחוקי המדינה) ישנו תשלום פיצוי ע"כ, וזאת מטעם כנ"ל – שאין (לצערנו) לבית הדין כח אלא לעשות בוררות בין הצדדים, ואף את פסיקותיו מכבדים רק מטעם זה.
אלא שישנם בתי דין שבדיוק מסיבה זו מחייבים בפיצוי על הלנת שכר, באומרם ד"ממה נפשך": אם בבתי המשפט ובערכאות יחייבו פיצוי – מי אנו שנמנע זאת? כ"ש כשזה לא ברור מאליו שאנשים ניגשים לבית הדין לדון בדיני ממונות (לצערנו). זאת נוסף על הדיון הכללי האם בפיצוי הלנת שכר יש משום ריבית או שלא, ובכלל – האם יש בשכר שכיר עניין של ריבית (ואכמ"ל).
אמנם לגבי תשלום הוצאות משפט – הנוהל המקובל בא"י הוא שבית הדין יכול להחליט מי ישלם את הוצאות הדיון, כפי ראות עיניו, ומשכך – יכול בית הדין לחייב כאן רק את בית הספר בהוצאות הדיון, וזהו כעין סוג של "קנס" לבית הספר (ויש החולקים ע"כ ואכמ"ל).
כמובן שאין לכך כל קשר לעצם תשלום החוב למורה שעל הנהלת בית הספר לבצע בהקדם, תוך התנצלות כנה, וכן לאפשרות בית הדין לתת קנס או פעשות פשרה כפי ראות עיניו ע"מ שלא ישנו מקרים אלו בעתיד, לפי המקום והעניין.