צוואת השעה

כל אחד מאיתנו מכיר לפחות משפחה אחת בסביבתו הקרובה או הרחוקה, שחיה בטוב ובנעימים, הבנים והבנות הקימו משפחות לתפארת, עד שפרץ לעולמם נושא מסוים שפירק את המשפחה לחלקים.

הנושא שפרץ לעולמם הוא נושא חשוב, שלא כל כך אוהבים לדבר עליו, מסיבות מובנות, ואני רוצה כעת להציף אותו מעל במה זו.

מדובר על נושא הירושה, דהיינו הצוואה, ויותר נכון אי-הצוואה.

נאמר בפרקי אבות ש"בשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד".

אותו כסף וזהב שהאדם מותיר כאן בעולם יכול להועיל מאוד לבניו ולבנותיו ולסייע להם קצת ביוקר המחיה של תקופתנו, מנגד יכול הוא להיות הטריגר שיגרום לסכסוך ופירוד ביניהם.

ההבדל בין שתי האפשרויות הוא האם כתב הוא "שטר אריכות ימים", קרי צוואה, או שלא כתב.

על דרך הצחות ניתן לומר שהכותב צוואה גורם לשמירה על "שלוש שלמויות":

• שלמות החיים – ידוע המובא במכתבי הרבי ועוד שכתיבת צוואה היא סגולה לאריכות ימים (אגב, ישנם הקונים חלקת קבר כסגולה לאריכות ימים, אבל מדובר בסגולה יקרה יותר… ולכאורה אין לה מקור בכתבי רבותינו נשיאינו).
• שלמות המשפחה – אדם הכותב צוואה, מונע מראש את רוב המריבות שעלולות לצוץ בין בני המשפחה.
• שלמות ההלכה – בכתיבת הצוואה מציל הכותב את בנותיו מאיסור גזל, כי לולא הצוואה היו הן מקבלות את חלקן שלא כדין התורה, ובזכות הצוואה שכלולה בה מתנה מחיים עבור הבנות, הרי חלקן מגיע להם על פי התורה.

העניין השלישי שהזכרנו הוא העיקרי והחשוב ביותר. אם בדורות הקודמים היה מומלץ לכתוב צוואה, הרי בזמננו בארץ ישראל מדובר בחובה! לצערנו גם בתי הדין הרבניים בארץ ישראל, כפופים כעת בעניין זה להוראות החוק, ואין באפשרותם לפסוק ירושה ע"פ התורה באופן המנשל את חלק הבנות (ואין כאן המקום לפרט כיצד מתמודדים הם עם קונפליקט זה), מה שגורם לבנים להסכים לתת חלק לבנות, ופעמים רבות הסכמתם היא בהכרח ולא מרצון.

לצורך זה, חשוב והכרחי שנוסח הצוואה יהיה ע"פ התורה, ולא רק על פי החוק. כמו כן, גם מי שכבר ערך צוואה אצל עו"ד, חשוב שידאג לנספח הלכתי שייתן תוקף לצוואתו גם על פי ההלכה.