צרה ד'בר מצרא'

לוי, בעל דירה בשכונה חרדית העמיד את דירתו למכירה ב1,500,000 ₪.

שמעון, שכנו הגר בדירה שבקומה מעליו, היה מעוניין לקנות את הדירה של לוי ולחברה לדירתו ע"י מדרגות פנימיות, כך שיתקבל בחיבור שתי הדירות דירה גדולה כעין קוטג', אולם המחיר שדרש לוי עבור הדירה היה גבוה בעיניו של שמעון ועל כן לא התבצעה העסקה ביניהם.

לאחר זמן התענינו לקנות את הדירה שני מחותנים עבור ילדיהם (הזוג הצעיר) ולא זו אף זו – הצליחו להוריד את מחיר הדירה ל1,200,000 ₪ לאחר משא ומתן ממושך עם לוי.

כששמע זאת שמעון השכן כעס מאוד, הרי הוא השכן 'המצרן' (מדין 'בר מצרא'), עד כדי כך שלא רק שהם סמוכים איש לרעהו, אלא שבעצם יש קיר משותף ביניהם (הגג של לוי הינו הרצפה של שמעון) ולטענתו שותפים הם באותה הדירה וע"כ תבע שמעון מלוי למכור דווקא לו את הדירה כדי לממש את זכות מצרנותו, כיון שבמחיר הסופי הנמוך אכן מעוניין הוא לקנות את הדירה.

אולם המוכר והקונים העתידיים שאמנם עדיין לא חתמו חוזה אבל כבר סיכמו ביניהם והעבירו ניירת וכו', אינם מעוניינים לנתק את הקשר הממושך שנוצר ביניהם, תוך שלוי אומר לשמעון 'שמע, אין לי שום בעיה איתך אבל אני רציתי מחיר יותר גבוה. אתה לא הסכמת לשלם, בסוף ריחמתי על הזוג הצעיר והורדתי להם במחיר, אם לא זה לא הייתי מוריד, עכשיו אני כבר התחייבתי למכור להם את הדירה, אבל אם אתה רוצה – לך לרב, תשאל אותו, אם הוא אומר שאני חייב למכור במחיר הזה דווקא לך, אמכור לך'.

ונשאלת השאלה: האם אכן חייב לוי למכור את הדירה באותו המחיר לשמעון ה'מצרן' (השכן) מדין 'בר מצרא' או מדין 'שותפים', או שאין לו להפר את הסכמתו למכור לזוג הצעיר את הדירה?

תשובה בקצרה: אין דין 'בר מצרא' חל בעסקא זו, כיון שמעורבת פה אישה (שהרי המחותנים קונים את הדירה לזוג הצעיר) ובאשה לא חל דין בר מצרא, ע"כ לא חייב לוי למכור את הדירה לשמעון דווקא.

תשובה בהרחבה: מצות חכמים היא שכאשר אדם מוכר את קרקעותיו, ביתו, דירתו או חנותו, אם ה'מצרן' (השכן הסמוך לבית או החצר) רוצה לקנותו – הוא קודם לכל אדם וחייב בעל הקרקע או הבית למכור דווקא לו ובתנאי שהוא מוכן ליתן את אותו סכום שאחר מעוניין ליתן. זהו עיקרו של 'דינא דבר מצרא'.

אסמכתא לדין זה ניתן ללמוד מהפסוק 'ועשית הישר והטוב בעיני ה"א', ובטעם דין זה הסבירו חכמים שההיגיון פשוט: מכיוון שהשכן שרוצה להגדיל את ביתו או את חנותו אינו יכול לעשות זאת בשום מקום אחר מלבד ליד ביתו, ולעומתו הלוקח את הקרקע (כל אדם אחר) יכול לקנות קרקע, בית או חנות בכל מקום שירצה – הרי של'מצרן' יש טובה גדולה בקניין זה יותר מכל אדם אחר ועל זה אמרה התורה 'ועשית הישר והטוב'.

דין זה חל אף בדיעבד: גם כאשר מכר כבר המוכר את הקרקע או הבית לקונה, ונודע הדבר ל'מצרן' והוא מוכן לעמוד באותם תנאי קניה שקנה הקונה – הרי שאין הקונה אלא כ'שלוחו' של בעל המצר וחייב הקונה להעביר לו את הנכס (בתמורה לכסף). כמובן שדין זה חל לא רק בקרקעות אלא גם בבתים, דירות וכדומה.

אלא שדין זה אינו חל כאשר המבקש לקנות את הקרקע הינה אשה, מכיוון שאשה אי אפשר להטריחה לחפש במקום אחר, וממילא אין עדיפות לבעל המצר יותר מאשר לה (שהרי כל מה שיש דין בר מצרא הוא כדי שהשכן לא יטרח למצוא מקום אחר שלא ליד ביתו, אך כאן אין לו עדיפות על אישה שעל פי ההלכה אין להטריחה למצוא במקום אחר). ולא מדובר רק באלמנה שקונה, אלא גם איש ואשה שבאו לקנות לעצמם את דירתם הפרטית – הרי שאשה מעורבת בעסקה זו וכיוון שאין להטריחה, אין דין בר מצרא חל במקרה זה.

אמנם נשארת השאלה האם כשמדובר בקומה מעל קומה ישנה בעיה של שותפות בנכס, ולא רק דין 'בר מצרא', ואולי שותף דוחה אשה מקניית הנכס?

אלא שנחלקו הפוסקים בשני דברים אלו:

ראשית נחלקו האם אכן דירה מעל דירה יש בה מעין דין שותפים או רק דין 'בר מצרא' (שאינו חל כאן כיוון שמעורבת אישה בקניה וכנ"ל). שנית, אף לסוברים שיש דין שותפים בדירה כזו – נחלקו האם שותף דוחה אישה מקנית הנכס, וקיי"ל שמספק אין להוציא ממון, ע"כ היות וכבר סיכם לוי עם המחותנים לקנות את הדירה לזוג הצעיר, אין להוציא מהם ולמכור דווקא לשמעון בעל המצר.