קבצן גנב

דוד הלך אנה ואנה בחיפושו אחר הטלפון שקיבל לבדיקה מאת זבולון אך לשווא, נעלמו עקבותיו.

ראשיתו של הסיפור הוא שזבולון, חברו של דוד, פנה וביקש ממנו טובה:

הטלפון של זבולון נהרס ומישהו במשפחתו הציע לו לקנות את הטלפון הישן שלו, מכשיר טוב ויוקרתי (בעקבות שדרוג למכשיר חדש) תמורת 2000 ש"ח.

זבולון שאינו מבין גדול בטלפונים, רצה שחברו דוד שהינו טכנאי מחשבים וטלפונים מנוסה, יעיף מבט על הטלפון ואם אכן טוב הוא יקנה זבולון את הטלפון הנ"ל ובאם לאו – יחזיר את הטלפון לבעליו. סיכם זאת זבולון עם מוכר הטלפון ופנה לחברו דוד על מנת שיבדוק את הטלפון.

לקח דוד את הטלפון בשמחה, תוך שהוא עושה את הבדיקה כטובה אישית עבור זבולון חברו וללא כל תמורה.

ישב דוד בחנותו שבמרכז העיר ותכנן לבדוק את הטלפון בהמשך היום, כשתתפנה החנות מלקוחות. את הטלפון הניח בחנותו יחד עם עוד מכשירים המונחים לתיקון.

והנה נכנס קבצן מקומי לחנותו של דוד, לבקש תרומה. כאשר הסיט דוד את מטו מהאיש והלך אל הקופה שהייתה מטרים ספורים משם כדי להביא לו מספר שקלים כתרומה, נעלם הקבצן לפתע.

בשעת מעשה לא ייחס דוד למעשה זה כל חשיבות, אולם כאשר בא לבדוק את הטלפון שהביא לו חברו זבולון לבדיקה – שם לב שאינו במקומו.

לאחר שעות של חיפושים מצידו של דוד, עדכן הוא את זבולון שהטלפון שהביא – אבד.

לטענתו של דוד, מי ש'כייס' את הטלפון הוא אותו 'קבצן' שעתה התגלה כגנב, כאשר ניצל את חוסר תשומת הלב של דוד כדי להיכנס טיפה יותר עמוק לתוך החנות, לשלוח יד ולשלוף מכשיר טלפון מתוך הערימה העומדת לתיקון ובדיקה. החיפושים אחר הגנב עלו בתוהו.

מריבה של ממש פרצה בין החברים הטובים.

זבולון טען לרשלנותו של דוד, תוך שהוא טוען: אין לך שום חדר פנימי שאתה יכול לשמור בו את הפלאפונים? אתה מתקן אותם על הדלפק? וכי מה חשבת, שאיש לא ינסה לכייס איזה טלפון?

אלא שדוד טוען להגנתו כי: 1. הרי את כל הבדיקה וכו' לא עשה אלא כטובה עבור חברו, ולמה שיתחייב בעבור טובה ונדבה? 2. בסופו של דבר עמדו על דלפקו של דוד עוד עשרות מכשירים שלא נגנבו, ובדרך כלל נחשב מקום זה כשמור יחסית בחנותו, ו'גנבים יש בכל מקום' ו'זה יכול לקרות אצל כל אחד', כך לטענתו.

ונשאלת השאלה מי ישלם על הטלפון הגנוב: האם דוד אכן אחראי לאשר אירע בחנותו וצריך לשלם על הטלפון הגנוב, או שאין הוא אחראי למה שקרה וזבולון יצטרך לשלם את הטלפון?

תשובה בקצרה: יש לחייב את דוד על גניבת הטלפון מאחר ונחשב הדבר כפשיעה (על הכנסתו של אדם זר למקום הפקדון), אך במידה ויתברר שהטלפון נגנב שלא מחמת פשיעת דוד – יש לחייב את זבולון על הטלפון.

תשובה בהרחבה: להלן מעשה דומה שנידון בראשונים: ראובן שהפקיד אצל שמעון כד קטן ובתוכו מעות כסף. נתן שמעון השומר את הכד תחת מיטתו. ויהי היום ועובר אורח בשם לוי איבד תרנגולת אשר נכנסה לבית השומר (על הכד) שמעון. ביקש לוי משמעון שיאפשר לו לחפש אחר התרנגולת שנכנסה לביתו. נעתר שמעון לבקשתו. והנה כעבור זמן חיפש שמעון אחר הכד ואיננו. כעת תולה שמעון שלוי אשר חיפש אחר התרנגולת בזויות הבית הוא זה אשר גנב את הכד עם המעות. סביר, לא?

אלא שע"פ ההלכה יש לחייב את שמעון, ועל אף שנתינת המעות תחת המיטה נחשב בזמנם כשמירה טובה, וא"כ שמר שמעון כיאות על החפץ (ובמה אשם?) – מ"מ נחשב שמעון שפשע בזה שהניח ללוי לחפש בחדר בכל הזויות (כדרך שמחפשין אחר התרנגולת).

הסיבה לכך ששמעון יהיה חייב מכיוון שעצם ההכנסה של אדם זר למקום עם פיקדון היא מעילה בשמירה. אכן, אי אפשר לחשוד בכל העולם שהם גנבים, ו'אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן', אך אין זו חזקה מעליא.

נכון, לא כל אדם שנכנס לבית אנו בודקים את היסטורית הגניבות שלו… אך כאשר מדובר בשומר על חפץ או פיקדון של חברו, נדרשת מהאדם זהירות יתר על מנת לשמור על החפץ בצורה טובה, וממילא אין לחשוף אותו בפני אנשים, או לתת לאנשים להיכנס למקום בו פיקדון זה מונח.

על כן יחשב דוד (במקרה שלנו, או שמעון במקרה של הראשונים) כשומר חינם, שעל גניבה ואבידה מדין תורה הוא צריך להישבע ואינו יכול להישבע, ו'מתוך שאינו יכול להישבע – משלם'.

אלא שאם אכן יתברר שדוד לא פשע כלל, ולא נתן לאיש להיכנס לחנות, או שהניח את הפלאפון במקום מסתור ואעפ"כ נגנב ללא פשיעת של דוד – כאן זבולון יהיה חייב, מהסיבה שברגע שלקח זבולון את החפץ וסיכם על מחירו עם בעל החפץ, נחשב הוא כבר כמי שקנה את החפץ ע"מ להתחייב אף אם יארע לו אונס כל שהוא.

הסיבה לכך היא, שהרי לו היה זבולון רוצה את החפץ, הרי שהחפץ היה נשאר כבר ברשותו וכל שנותר הוא רק להעביר את הכסף לתשלום על החפץ (ובהיות שלחפץ זה יש קונים רבים בשוק החופשי – בוודאי שלא מסר לו בעלי החפץ את החפץ אלא ע"מ לקנותו על סמך חוות הדעת של המומחה) וע"כ נחשב כבעלי החפץ לכל דבר ועניין אף שמתחילה לא לקחהו אלא לבדיקה, ולכן אם יוכח שדוד לא פשע בשמירתו יתחייב זבולון על הטלפון שאבד.