קירוב מיתת הבהמה אחר השחיטה חלק ב'

אחרי שלמדנו במדור הקודם שאין חובה לשחוט את הוורידין (מלבד שני הסימנים) בבהמה, אם כן עשוי להיות מצב שאחר השחיטה הכשירה עדין מוח הבהמה מקבל דם ונשאר בא בחינת חיות עוד זמן אחר השחיטה, נשאלת השאלה האם מותר אחר השחיטה לחתוך את הוורידין או לאו?
הנה אחת מהחמשת הלכות שחיטה הוא, איסור שהייה – היינו שאסור להפסיק באמצע מעשה השחיטה. מן הדין לאחר שנשחטו רב מן הקנה ומן הוושט הבהמה מותרת, אך נחלקו הראשונים במקרה בו השוחט המשיך לשחוט את כל הסימנים כולם את כל הקנה או את כל הוושט, האם בחלק שלא הכרחי מן הדין לשחוט האם גם בו יש איסור של 'שהייה', ובלשון הפוסקים זה נקרא 'שהייה במיעוט בתרא'.
יסוד הדבר הוא מח' רש"י ותוס' בהבנת דברי הגמ' [חולין לב ע"א] 'בעי רב הונא בריה דרב נתן שהה במיעוט סימנים מהו? תיקו',
רש"י פירש כי השאלה היא כאשר שחט כבר את רוב הסימנים ושהה במיעוט האחרון וגמר שחיטתו'? ומסיק שיש להחמיר ושכן דעת בעל הלכות גדולות, עוד מוסיף רש"י "ונראה דהשוחט רוב סימנין והשליך מידו והעוף שוהה למות אסור לחזור ולחתוך המיעוט בתורת שחיטה דמוטב שיכה על הצואר בסכין או ימתין עד שימות". אך תוס' [ל ע"ב ד"ה החליד] חולקים על רש"י וס"ל שאחר ששחט רוב סימנים כבר לא פוסלת השהייה שהרי כלל לא חייב לשחוט מיעוט בתרא, והסיעו את השאלה לספקות אחרים. וכן הרמב"ם פירש את השאלה באופן אחר לגמרי, וכדעתם כ"פ הרשב"א הר"ן ועוד – ולכל פוסקים אלו אין כל חשש בשהה במיעוט בתרא.
[הנה אף בשיטת רש"י יש להסתפק האם כוונתו לאסור מה"ת או רק מד"ס, דברשב"א משמע שהבין שרש"י מחמיר מחמת 'שלא יראה כשוחט בפסול שחיטה' היינו רק מד"ס, אך א"כ צ"ב מדוע פשט את הספק לחומרא והרי זה לכאורה רק ספק דרבנן שצריך להיות לקולא, א"כ היה נ"ל שס"ל שזה איסור מן התורה. אמנם לאידך מה הסברא שיהא בזה איסור מה"ת בעוד אשר כלל לא צריך לשחוט חלק זה? אמנם הרא"ש [פ"א סוס"י כד – מובא בדברי אדה"ז כג ס"ק טז] בשם ריב"ם מבאר שכיון שזה במקום שחיטה נחשב הכל 'כחדא שחיטה', היינו כמעשה אחד שלם ולכן אף החלק שאיננו מעכב יש בו אסור שהייה, וכן מצדד לדינא השמ"ח כג,ד. וראה בראש יוסף ל ע"ב ד"ה 'עוד שם' שהאריך בזה ואכמ"ל. וראה באדה"ז שם שבכל אופן במקום הספק נתן להקל בזה עיי"ש טעמו. ובשו"ת צ"צ יו"ד סי' יז הביא עוד נ"מ במח' זו].