קרבן העומר

אומרת התורה: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם.. והבאתם את עומר (עומר = מידה במשקל של עשירית האיפה) ראשית קצירכם אל הכהן" [מעניין לציין: מזה שכתוב "ראשית קצירכם" לומדים חז"ל שאין לקצור (אף היחיד) כלל לפני קצירה זו].
"ממחרת השבת" פירושו – לאחר יום טוב (ראשון) של חג הפסח. ממשיכה התורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת, מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות" – זהו ספירת העומר (הסיבה שכתוב על החג "שבת" כי זהו אחד הכינויים לחגים בתורה).
מה כלל הקרבן:
1. כבש – עולה.
2. סולת חיטים במשקל 2 עשרונים מעורבבים עם רביעית שמן ורביעית ההין יין.
3. שעורים במידה של עשירית האיפה (= עומר בלשון התורה).
סדר קרבן העומר:
שלוחי בית דין יוצאים בערב החג, ועושים מהשיבולים קבוצות קבוצות בכדי שיהא נוח לקצור אותם. כל העיירות הסמוכות למקום הקצירה, היו מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר "בעסק גדול". כשיוצא החג, שואל שליח בית הדין את הקוצרים כמה שאלות: האם שקעה השמש? במגל הזה? ובסלסלה זו? (אם יום זה חל בשבת מוסיף ושואל: בשבת זו?) וכולם עונים: כן. האם לקצור? וכולם עונים: קצור! – כל שאלה חוזרים עליה 3 פעמים על מנת לוודא שהכל שמעו ויודעים את הסדר (להוציא מהבייתוסים).
לאחר מכן היו קוצרים 3 סאה של שעורים, ומביאים אותם לבית המקדש שם חובטים אותם (בדברים רכים) וזורים ובוררים אותם מהמוץ. לאחר מכן קולעים אותם בכלי הנקרא "אבוב" [כלי מנחושת עם חורים כדי שהאש תיגע בגרעינים]. ושוטחים אותם בעזרה כדי שהרוח תנשב עליהם ותעיף את הקליפות, הקש וכו'. לאחר מכן מכניסים אותם לריחיים, טוחנים ומנפים אותם בשלוש עשרה נפות (הנפות היו מיוחדות בעלי כמה סוגי חורים על מנת להבדיל את הסולת, הקמח והמוץ) עד שהקמח נהיה נקי ביותר. סה"כ צריך להישאר רק עשירית האיפה של סולת מנופה שאותו היו מקריבים למחרת ב-טז ניסן.
בבוקר היו מקריבים את הכבש לאחר קרבנות תמיד של בוקר ומוסף ולאחריו היה הכהן לוקח את ה'עומר' ומערבבו עם רביעית שמן וקומץ לבונה. לאחר הבלילה לוקח הכהן את המנחה, מניף אותה במזרח העזרה למזרח, מערב, למטה ולמעלה. ומגישה לקרן מערבית דרומית של המזבח שם היו 'קומצים' את המנחה ומקטירים את המנחה שהוקמצה. הקטרה זו נעשתה [לרוב] לפני חצות היום.
הנפה: 1. "אמר רבי יוחנן: מוליך ומביא [לצדדים] למי שהרוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו" וכדי לומר לנו שהכל ממנו. 2. "מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טלטלים רעים.
ספירת העומר החלה ביום הקרבת העומר ["מיום הביאכם את עומר התנופה"] ולכן היא נקראת "ספירת העומר".