כותב אדה"ז בשו"ע[1]: "אסור לקרות קריאת שמע תוך ד' אמות של מת או תוך ד' אמות של קבר משום "לועג לרש חרף עושהו"[2] ואם קרא לא יצא וצריך לחזור ולקרות.. ואפילו היה שוגג" מוסיף המ"ב[3]: והוא הדין לומר… שאר דברי קדושה". אבל מכיוון שנהגו ישראל להתפלל ליד קבריהם של צדיקים (כרשב"י ורבי מאיר בעל הנס) משמע שיש הבדל מסוים המחלקם משאר הקברים כולם.
מספר תירוצים נאמרו בדבר (אלו המובאים כאן אינם אלא דוגמה): הרשב"א[4] כותב שאם יש מחיצה (אפילו של בד) אפשר להתפלל גם צמוד לקבר, מכיוון שהרבה מקברי הצדיקים בא"י הינם על גבי מערה (כקבריהם של יחזקאל הנביא ורשב"י) אפשר להתפלל שם (שהרי בעוד הקבר נמצא עמוק בתוך מערה באדמה, אנו מתפללים בבית אחר מעל אותו המקום[5]).
החיד"א כותב הסבר אחר[6]: "כי כמה שנים הייתי תמה על מנהג ישראל שמתפללים אצל קברות צדיקים…(אבל מכיוון ש)צדיקים במיתתם קרויים חיים ולא כשאר בני האדם שחופשיים מן המצוות.. ובזה תנוח דעתנו מכל החקירות". במילים פשוטות: לא שייך לועג לרש למי שעדיין חי.
יש להבהיר: כל ההיתרים הנ"ל שייכים רק לגבי קברי צדיקים.
[1] ח"א סע"א ס"ו
[2] משלי י"ז.
[3] סע"א סקט"ו-י"ז.
[4] שו"ת ח"ג סנ"א.
[5] ראה ב"י שם.
[6] ש"ג מערכת אותיות א"א ערך ראב"ן.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה