רחיצה ביום טוב

רחיצת גדול בשבת

ראשית יצוין, כי נהוג להחמיר שלא להתרחץ בשבת ויום טוב[1] אפילו במים קרים[2], ובמקרה שמצטערים מהחום מותר להתקלח במים קרים[3]. ובמים חמים שהוחמו בערב יום טוב מותר (בין לקטן בין לגדול)  להתקלח איבר איבר אך לא את כל הגוף בבת אחת[4].

חימום המים לרחיצה

מותר לחמם ביום טוב מים לצורך פניו ידיו ורגליו (אך לא רוב הגוף); וכן יש היתר להרבות מים לפני שמניח המים על האש לצורך שתיה או לצורך רחיצת פניו ידיו ורגליו[5], אמנם זה נחשב מים שהוחמו ביום טוב, ולכן אין היתר אפילו כל גופו איבר איבר[6].

והמצטערים מפני החום ומעוניינים לרחוץ איבר איבר ביו"ט, לא ישתמשו לצורך כך במים החמים שבברז האמבטיה המחוברים לדוד שמש או דוד חשמלי[7] אלא במים קרים, ולצורך רחיצת התינוקות ייקחו מים מהמיחם (שהוחמו מלפני יום טוב) ויצננו אותם במים קרים וירחץ את התינוק איבר איבר במים אלו[8].

עוד יצוין שפתיחת ברז המים החמים בשבת בעידן המודרני, כרוכה לעיתים בשאלות של מלאכת כיבוי או הבערה בבתים בהם מותקנים מערכות חימום מים שונים, וזאת נוסף לאמור שגם בברז רגיל יש להחמיר שלא לפתחו בצדו החם.

[1] ראה שו"ע אדה"ז סתקי"א ס"א ע"פ דעת התוס' (ביצה כא, ב ד"ה לא יחם אדם) דהיינו שרחיצה לא הוגדרה כ'שווה לכל נפש'. ועיין בבאר משה ח"ח סקנ"ט שגם אם היום הפך הדבר ל'שווה לכל נפש' אין זה פשוט כלל לשנות קביעה של הקדמונים וכן היתה דעת כו"כ מגדולי הפוסקים, שכן מן המשנה (ביצה כא, ב) עולה שרחיצת כל הגוף אינה שווה לכל נפש, ורק שנחלקו הראשונים בזה – שלדעת הרמב"ם (הל' יום טוב פ"א הט"ז) שמדאורייתא מותר, כיון שנחשב צורך אוכל נפש השוה לכל נפש, ומלאכה הנעשית לצורך אוכל נפש, אלא שחכמים אסרו לחמם מים לצורך רחיצת הגוף. ודעת התוספות (שבת לט, ב ד"ה ובית הלל) שאף מדאורייתא אסור לחמם מים ביום טוב לצורך רחיצת כל הגוף, שאין זה נחשב צורך השוה לכל נפש, (ובמ"א נשאר הגרש"ז בצ"ע בזה).

[2] ראה מג"א סשכ"ו סק"ח. שו"ע אדה"ז שם ס"ו.

[3] ראה קצות השולחן סקל"ג סק"ד. וק"ו ממ"ש אדה"ז בסש"ז סי"ב לומר לנכרי "שיביא לו חמין בשבת מחצר לחצר שאין ביניהם עירוב . . כדי להרחיץ בהם המצטער". והיתר זה הוא פתרון טוב לעת הצורך כגון שיו"ט סמוך לשבת וישנם שלשה ימי קדושה רצופים.

[4] ולענין תינוק לא גזרו מתחלה שיהיה אסור לרחוץ אותו ולכן נאמרו כמה קולות בזה, אלא שמנהג האשכנזים כהתוס', ולכן אין היתר בזה לתינוק ורק במים חמים שהוחמו לפני יום טוב איבר איבר. ולהעיר שאדה"ז בסשל"א וסתקי"א וסתרט"ז שרחיצת תינוק בכל יום אינו צורך ולא הגדיר זאת כחולה שאין בו סכנה לענין רחיצה (ואי"ז כמו מ"ש בסשכ"ח לצורכו).

[5] ראה שו"ע אדה"ז סתקי"א

[6] נקודה חשובה מאוד דהיינו שגם מים שהוחמו בהיתר ביום טוב נחשבים למים שהוחמו ביום טוב ויש שרצו לחלק אם המים המים התחממו לבד בדוד שמש או בדוד חשמל עם שעון שבת וכמה פוסקים חשובים החמירו להגדירם כהוחמו ביום טוב עיין בשו״ת אור לציון בזה ואני הקטן בתוכם

[7] ואמנם יש שהקלו בזה (אף שגורם שיכנסו מים קרים חדשים) כי זה קורה בפעולה של הוצאת מים חמים, ולכן נחשב שזה קורה לצורך אוכל נפש, וכן כי זה קורה בגרמא. אלא שלמעשה אי"ז כ"כ פשוט כי: א) אינו נחשב כגרמא כי כך זה עובד (כמ"ש בשו"ת אחיעזר ושו"ת בית יצחק ועוד הרבה פוסקים).

ב) הדבר לא דומה ממש  להנחת קדירה עם מים מרובים אלא רק לחימום מים קרים בפסיק רישיא שלא לצורך בהרבה מקרים ע״ד איסור הוספת מים אחרי שכבר הונח הקדירה וד״ל ועוד כו"כ טעמים ואכ"מ. ולכן מי יתיר לקחת מים חמים שהוחמו בערב יום טוב ברגע שמחמם מים קרים שלא לצורך כלל בפסיק רישא, והרבה פעמים לא יתחממו המים לצורך פניו וכו' כי יתכן שיש כבר מספיק מים חמים (וכמ"ש ע"כ במשנה הלכות); וכל ההיתרים של מצטער אינו מתיר חימום מים ביום טוב שלא לצורך כלל אלא רחיצה בחמים בלבד ע"ד ההיתר של רע"א בסשכ"ו. וראה מ"ש אדה"ז בסש"ז סי"ב ורק על ידי גוי יש היתר בפסיק רישיא, וכן לצורך מצטער כמו לתינוק הצריך לכך איבר איבר במים שהוחמו בערב יום טוב או ביום טוב בהיתר לשיטה א (אם ממש מצטער וצריך לכך שאז יש גם לסמוך על דעה א וד"ל).

[8] ואם אין מים מוכנים יש להקל בשעת הצורך לפתוח מים מדוד שמש ע"ד היתרים בשינוי במקום צער ועדיף לא חמים ממש  (להעיר שבפושרים ממש יש קולא אם זה ממים שהוחמו מלפני שבת או יום טוב משא"כ בשבת עצמו ולכן נפסק שאדם רטוב לא יתחמם נגד המדורה), וכן סוברים כמה מרבני חב"ד שלא לפתוח מים חמים ביום טוב אפילו מדוד שמש וכן שמעתי בשם הרב כהן מהעיר ביתר.