שוחט אלפי עופות האם צריך שהכיסוי יגיע לכולם

המציאות במשחטות
בהמשך למדורים קודמים, הנה המציאות כיום במשחטות היא שאמנם בתחילת היום מכסים את המתקן כולו באפר מלמטה ועליו נופל הדם, ובסוף היום מכסים שוב מלמעלה באפר. אך מפאת ריבוי העופות וריבוי הדם, מסתבר שהכיסוי לא מכסה את הדם של כל העופות שנשחטו.
ובגמ' [חולין דף פו עמוד ב] שנינו 'שחט מאה חיות במקום אחד – כסוי אחד לכולן, מאה עופות במקום אחד – כסוי אחד לכולן'. ומבואר שם שדין זה נלמד מריבוי בפסוק עיי"ש. אם כן לכאורה המציאות של ימינו הינה כדין המפורש במשנה ובשו"ע להיתר.
הסברה לאסור
אך בשו"ת שבט הלוי [חלק ה סימן פז], העיר שיש מקום להחמיר בדבר. שהרי באופן בו מתקבץ הדם כיום, אין כיסוי הדם מכסה אלא רק את ההשכבה העליונה של הדם. דהשבה"ל ס"ל בהבנת המשנה שאין הכוונה שאין הכיסוי צריך להגיע לכל דם עוף ועוף אלא החידוש הוא רק 'שאין צריך לטפל בכיסוי של כל אחד לחוד.. אבל פשיטא שהמציאות שבדבר צריך להיות באופן כזה, שכאשר עושה אח"כ הכיסוי האחד, הוא נוגע בעפר שמכסה בכל אחד מן החיות ועופות, ועכ"פ מקצת דם מהם מכוסה'. ואם כן לפי הבנתו שחייב שמקצת מכל עוף יהי' מכוסה, במציאות היום הדבר קשה כפי שהוא כותב 'ספק גדול בידי אם בכיסוי זה נכללו כל הדם של האלפי עופות אפי' בגדר דם אפי' מקצת דם'.
הסברה להיתר
אך לעומת הבנה זו מצאנו כו"כ מפוסקי הזמן שלמדו את המשנה כפשטה שאין צריך כלל שיגיע דם לכאו"א, כפי שכתב ב'הערות' הגרי"ש אלישיב [חולין שם], וכ"כ ב'תשובות והנהגות' [כרך ב סימן שע], ובאמת כבר קדמם בשו"ת 'תנא דבי אליהו' [לרבי אליהו סלימאן מני רבה של חברון] סימן מז, שחקר האם כוונת המשנה היא שאכן כל הדם הופך לחיוב ומצווה אחת או שבמעשה אחד מקיים מאה מצוות של כיסוי הדם, ונ"מ למי שגזל מהשוחט את המצווה כמה מצוות גזל ממנו עיי"ש, ולמעשה 'דהסברא מעצמה מוכרחת לומר כל דהוי במקום אחד ומכסה כיסוי אחד לכולן, גם המצוה היא מצוה אחת לכולם'. וע"פ סברתם אין גם צורך שיגיע דם לכל עוף ועוף. וכ"כ ב'ערוך השולחן' [יו"ד כח,יז]. ועפ"ז לא נראית חומרת השבה"ל.
אמנם למעשה ראוי להקפיד בתחילת היום שהעפר יהי' לא רק מלמטה אלא גם בצדדים ואזי הוא יכסה את הכל. וראה בשו"ת נהרות איתן ח"ג סי' לה מה שהציע לעשות כדי לצאת ידי חובת חשש השבה"ל.