שימוש בקנאביס רפואי בשבת לחולים סופניים ולחולי נפש

שאלה: האם מותר השימוש בשבת במכשיר המאדה את הסם 'קנאביס' לחולה סופני רח"ל, הנקרא כמדומני 'אוראל', ותנאי השימוש בו?
כמו כן, שאלה מצויה, בחולי נפש בתהליכי ריפוי, לצורך ייצוב מצבם, נוטלים בהוראת פסיכיאטר קנאביס רפואי מידי יום, מה הדרך מועדפת עפ"י ההלכה? ואת"ל דמותר, עד מתי ניתן להתיר, האם עד שיצאו מכלל סכנה, או עד גמר זמן לפי המלצת הרופא?
תשובה: מאחר שמדובר בשאלות די כוללניות, הנוגעות למנעד רחב מאד של זקוקים לשימוש בקנאביס רפואי, קשה להשיב בפרוטרוט הלכה למעשה ממש, שכן יש לדון כל מקרה לגופו. לפיכך נשתדל להשיב על כך בצורה כללית יותר.
בנוגע לחולה המוגדר כסופני – ניתן להתיר לו ללא כל ספק את השימוש בשבת במכשיר לאידוי קנאביס, כאשר הוא יופעל על-ידי נכרי, ואין שום חשש במקרה זה, וכן בכל מקרה אחר של מי שנזקק לזה לצורך רפואי ושיכוך כאבים, בעצם שאיפת אדי החומר, כפי שכבר פרסמנו בעבר.
אולם עישון קנאביס בדרך דומה לעישון סיגריה או במקטרת וכל כיו"ב כרוך כמובן באיסור תורה ממש, ואין מקום להתירו אלא במקרים קיצוניים הגובלים בפיקוח-נפש או בספק פיקוח-נפש, שהיסורים האיומים עלולים לקצר את חייו ח"ו, אשר באופן תיאורטי הם מצבים אפשריים ל"ע, אך לא סביר כל-כך לכאורה שהם דורשים דווקא עישון ולא ניתן לספק אותם בדרך של אידוי.
בנוגע לחולי נפש – באופן כללי ההתייחסות למחלות והפרעות נפשיות חמורות היא כשל חולה שיש בו סכנה, הן בשל עצם מצבם הנפשי והן בשל הסיכון כי הם עלולים להזיק ולפגוע בעצמם בדרך כזו או אחרת, מה גם, שבהרבה מן המקרים הם במצבים בהם הם פטורים מן המצוות. אך כאשר מדובר בחולים שהם בתהליכי ריפוי, שהחשש הוא כי הפסקת השימוש ליום אחד תפגע בתהליך ההחלמה ותסיג אותם לאחור, יש לשקול היטב הן מבחינה הלכתית והן בשיקולים רפואיים מקצועיים מה ועד כמה ניתן להתיר להם.
אמנם אין ספק כי במקרה של שימוש בקנאביס רפואי חובה להעדיף בשבת את השימוש במכשיר לאידוי קנאביס, כאשר הוא מופעל כאמור על-ידי נכרי, וניתן וצריך להתיר להם זאת בכל מקרה שיש בו עדיין צורך על-פי דעת הרופא המטפל.
ושוב, מדובר אך ורק בכללים גרידא, ולמעשה יש לדון בכל מקרה לגופו, בהתאם לנתונים הרפואיים, ולעשות על-פי דעת מורה הוראה מובהק.