שנה שכולה 'הקהל'

על אף שמצות הקהל נוהגת בזמן שבית המקדש קיים, וחיובה הוא רק במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות, מעורר הרבי על כך שכל השנה כולה נקראת בשם "שנת הקהל"[1].

כהוכחה ודוגמא לדבר שעניינו של "הקהל" נמשך על כל השנה כולה, מביא הרבי שהוא על-דרך לשון הכתוב "שנת היובל"[2], שכל השנה נקראת בשם "יובל" (ואף שישנם בשנה זו דינים מיוחדים – חירות, העדר העבודה שהם במשך כל ימות השנה בשווה בלי שינוי, מ"מ נקראת שנה זו) "על שם תקיעת שופר" שהייתה ביום-הכיפורים[3], שהיא פעולה חד-פעמית, ונהגה רק בתחילת השנה.

ועל-דרך זה יש לומר בנוגע ל"הקהל": תכליתה של מצות הקהל אינה פעולת ההקהלה עצמה, אלא התוצאה בימים שלאחרי זה וכמודגש בכתוב "למען ישמעו ולמען ילמדו גו' ליראה גו' כל הימים"[4]; כך, שישנו ענין המייחד את כל ימות השנה הבא כהמשך לפעולת ה"הקהל" שבתחילת השנה, ולכן ניתן בהחלט  לקרוא לכללות שנה זו – בשם "שנת הקהל".

ומוסיף הרבי שעל-פי זה יומתק לשון הכתוב בנוגע לקביעת זמן "הקהל": "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה"[5]. וכפירוש רש"י "בשנה ראשונה, שנה שמינית קורא אותה שנת השמיטה כו'"[6], להדגיש שזהו עניין השייך לשנה.

עוד מציין הרבי מכך שמצינו בש"ס בכמה מקומות[7] שכל השנה הזו נקראת בשם "מוצאי שביעית"[8].

[1] וראה לקו"ש חל"ד ע' 329.

[2] ויקרא כה, יג.

[3] ראה שם פסוק ט, ובפירוש רש"י עה"פ.

[4] דברים לא, יב.

[5] שם פסוק י.

[6] רש"י עה"פ שם.

[7] מגילה יז, ב. סנהדרין צז, א. ועוד.

[8] לקו"ש חל"ד ע' 329 הע' ד"ה שנת הקהל.