הגרלות בשבת ויום טוב

שאלה:

שליח מתכונן לאירוע ענק של עשרת הדברות ושם פרסים על הבמה וכו' וזה מביא המון ילדים, אך בשנה האחרונה יצא הספר החדש של מכון הלכה חב"ד על טיפול בילדים בשבת, ושם נכתב שאין לערוך הגרלות בשבת. מהם הפתרונות המותרים אם כן, על מנת לערוך כינוס ילדים גדול ומושך?

תשובה:

אחת מן המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת 'כותב'. בנוסף לכך, מכיון שחכמים חששו שמא תוך כדי עיסוק בעניינים שונים יבואו לכתוב בהיסח הדעת, לכן גזרו לאסור דברים רבים, כגון: מקח וממכר, מדידה בשבת, קריאה בשטרי הדיוטות, הלוואה ועוד.

גם חלוקות והגרלות נכללים באיסור חכמים זה: כשמחלקים דברים, עלולים המקבלים להשוות ביניהם ולמדוד או להזכיר מידה ומשקל, ואפילו להגיע לידי הלוואה זה מזה, ומכאן להגיע לאיסור כתיבה. לכן אסרו חכמים חלק מהחלוקות וההגרלות.

הגרלה במשפחה
המשנה דנה אודות הגרלות שאדם עושה בביתו עם ילדיו בשבת וכותבת כך: "וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא.

כלומר, מותר לאדם בסעודות שבת להגריל מנות אוכל שוות בתוך משפחתו כדי למנוע מריבה בין האחים. ומדוע מותר? כיוון שהכל שייך לאב וכולם נהנים מרכושו לכן לא יבואו כ"כ לידי השוואות.

הגרלה בין 'אחרים'

כפי שראינו המשנה מתירה בבני בית. ומכך מסקינן בגמרא שבין 'אחרים' שאינם בני משפחה אסור לעשות גורל אפילו על מנות שוות. וזאת כיוון שהם מקפידים כל אחד על רכושו, ואם תחלק ביניהם יבואו להשוות ויגיעו לידי מידה ומשקל.

ואכן – כך נפסק להלכה שמותר לאדם להגריל בין בני ביתו אבל לא עם אחרים. ומוסיף הרמ"א שגם באמצעות גוי אסור. ומנושאי כלי השו"ע והאחרונים נלמד את הדין לגבי כמה סוגי חלוקות (סימן שכ"ב חסר בשו"ע אדה"ז).

חלוקת ממתקים או פרסים שווים לכולם

המגן אברהם מפרט כמה דינים בנוגע ל'אחרים' שהם שכנים, ומשמע מלשונו שאפילו לחלק להם מנות שוות בלי גורל אסור. אולם המשנה ברורה מוכיח מדבריו שבשכנים לא גזרו על כך כיוון שאינו מצוי שישתתפו יחד בסעודה, ולכן אפשר לחלק להם חלוקה שווה בלי גורל. וכן כתב גם בתהלה לדוד.

ולכן אפשר לחלק לילדים בסיום פעילות ממתק או פרס בשני תנאים: שכולם מקבלים, וש׳המנות שוות׳.

הכוונה ’מנות שוות’ אינה שהכל שווה ממש, שהרי אם כן מה החשש שיגיעו לידי משקל ומידה כשיש גורל? אלא הכוונה שהכל באותה 'רמה', למשל: קרחונים בטעמים שונים באותה רמה, פרסים שונים באותה רמת מחיר וכדומה.

חלוקת פרסים למצטיינים

ברבים מן המקומות נותנים צ’ופר לילד שהקשיב יפה התפלל חזק וכדומה. גם חלוקה זו מותרת בתנאי שמכריזים עליה מראש. הסיבה היא מפני שאין זו הגרלה כלל, אלא מתנה שנותן המדריך לילד או שניים לפי החלטתו. וכפי שמביא אזה"ז (בסימן ש"ו) שכל מתנה שהיא לצורך השבת וניתן להשתמש בה בשבת – מותר לתיתה בשבת.

הגרלה נושאת פרסים:

ביו"ט:

בסיפא של משנתנו שהבאנו לעיל מובא דין מיוחד לגבי יו"ט: 'וּמְטִילִין חֲלָשִׁין עַל הַקֳּדָשִׁים בְּיו"ט אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת' ובגמרא ביארו שהכוונה לא על המנות של חול.

רש"י וכמוהו רוב הראשונים מפרשים (שלא כרמב"ם) שהסיבה להיתר הגרלה זו היא כדי 'דלא אתי לאינצוי' – כדי שהכהנים יעשו חלוקה מסודרת ביו"ט. ומשום שזהו היתר מיוחד מסייגת המשנה בסוף וכותבת 'אבל לא על המנות' – כלומר אם נשארו חלקי קדשים מאתמול אין לעשות עליהם גורל כיוון שהיה אפשר לעשות את הגורל לפני יו"ט.

האחרונים נחלקו האם מותר להגריל מנות ביו"ט, אך כיוון שאדה"ז כותב בסימן תקי"ז "וכן להטיל גורלות דינו ביו"ט כמו בשבת", לכן למעשה יש לנהוג ביו"ט כפי שנפסק לגבי שבת.

בשבת:

לגבי שבת כותב המגן אברהם שבשבת אסור לעשות גורל בכל עניין, אפילו לדבר מצוה (ולראיה – שלא עשו הגרלה במקדש על לחם הפנים). ההיתר היחיד הוא לעשות גורל על זכויות בבית הכנסת, כגון: מי יעלה לתורה או מי יאמר קדיש, כיון שזהו גורל שאין עניינו לחלק דבר אלא כדי לתת זכות שהיא חובת היום. ובדומה לכך סוברים הפרי מגדים, וקצות השולחן ועוד.

אמנם יש שחלקו על כך והתירו כל הגרלה לדבר מצווה, כמו השבות יעקב וערוך השולחן שכותב שלא אסרו גורלות בדבר מצוה.

המשנה ברורה דוחה את ראייתו של המג"א (מלחם הפנים), אבל לדינא פוסק כמוהו ומסיים: "ומכל מקום בשבת בודאי אין להקל בזה וכדעת המג"א, ומכל מקום אף שהשגנו על ראייתו, דינו דין אמת".

ולמעשה יש לומר כרוב אחרונים והמשנה ברורה שבשבת אין להקל ואין לעשות גורל אפי' לצורך מצווה, והוא הדין לגבי יו"ט כפי שכתב אדה"ז.

לסיכום:

• מותר לחלק ממתקים באותה רמה לכל הילדים בלי גורל.
• מותר לחלק פרסי הצטיינות, על הקשבה או על הגעה בזמן וכן כחלק ממשחק.
• אין לעשות הגרלה בשבת וביום טוב, גם לא לדבר מצווה וגם לא בלי פתקים.
• מותר לתת פתקי הגרלה להגרלה שתיערך ביום חול לאחר החג, וכדאי שיהיה כתוב עליהם דברי תורה.