זמנה של תפילת מוסף

זמן תפילת מוסף מתחיל מיד אחר תפילת השחר. אף אם התפלל שחרית בבוקר מיד שהגיע זמנה, יכול גם־כן להתפלל מוסף בעת ההיא, מכיון שזמן הקרבת המוסף מתחיל מיד לאחר הקרבת תמיד של שחר. ומי שהתפלל מוסף קודם תפילת שחרית – יצא ידי חובתו, למרות שקרבן מוסף שהקריבו קודם תמיד של שחר – פסול, מכל מקום, בתפילה לא החמירו כל־כך להצריכו לחזור כיוון שהתפלל בשעה הראויה להקרבה^[1].

לכתחילה יש ליזהר (ואף בציבור), שיתחילו מוסף לא יאוחר מחצי שעה לאחר חצות היום. ואין לאחר תפילת מוסף יותר משבע שעות על היום – שהיא שעה לאחר חצות היום. אך אף על פי כן יוצא ידי חובתו גם אחרי שעה זו, מפני שזמנה כל היום. ואפילו אם כבר התפלל מנחה – חוזר ומתפלל מוסף. ואם שכח ולא התפלל אותה עד החשיכה – אין לה תשלומין. ואם לא התפלל מוסף עד סמוך לחשכה, ועדיין לא התפלל מנחה, ואין שהות להתפלל שתי התפילות קודם חשכה – יתפלל מנחה לבדה כיוון שהיא תדירה יותר, ואף שיפסיד בכך תפילת מוסף ואין לה השלמה^[2].

מותר לטעום אחר תפילת שחרית (של שבת ויו"ט) קודם תפילת מוסף. הטעימה המותרת היא אכילת פירות, אפילו הרבה כדי לסעוד את הלב, וכן פת או מזונות, בשיעור כביצה אך לא יותר (ובשמחת תורה ניתן להקל בזה מכמה טעמים). אלא שכיוון שהתפלל שחרית התחייב בקידוש, ועל כן צריך שיקדש תחילה, וישתה רביעית יין או יאכל כזית פת או מזונות מיד לאחר הקידוש, בכדי שיצא בזה ידי קידוש במקום סעודה (ואי"צ לקדש שוב אחר מוסף)^[3].

התחיל "אתה חונן" בתפילת מוסף

הטועה בשבת והתחיל לומר את תפילת החול בתפילת עמידה, עליו לסיים את אותה הברכה שהתחיל, משום שמעיקר הדין היה ראוי שגם בשבת יתפללו תפילת שמו"ע כמו בחול, אלא שמפני כבוד השבת לא הטריחו לומר את כל הברכות האמצעיות. אולם בתפילת מוסף שונה הדבר, ואפילו אם התחיל לומר "אתה חונן" מפסיק אפילו באמצע הברכה, שבמוסף לא תקנו י"ח ברכות גם בחול, והראיה שבראש חודש שחל בחול לא אומרים במוסף י"ח ברכות^[4].

לעבור לפני העמוד במוסף שבת שלפני היאר־צייט

מדברי חז"ל עולה כי המפטיר בנביא עובר לפני התיבה לתפילת מוסף. ואף שלמעשה אין מקפידים על כך כיום, עם זאת בשבת שקודם היאר‏־צייט, (שנהוג שעולה הבן ל"מפטיר" ומועיל הדבר לטובת הנפטר שעיקר עליית הנשמה של הנפטר הוא כבר בשבת שלפני היאר־צייט, ועוד מפני שבכך מזכה בנו את הציבור בענייה על הברכות) יש שהקפידו להתפלל מוסף לפני העמוד. ולמעשה אין מנהגנו בזה, אלא שכמובן אין לעורר מחלוקת בדבר^[5].

^[1] שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ו ס"א וס"ג.

^[2] שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ו ס"ב וס"ה וקו"א שם סק"א.

^[3] שו"ע אדה"ז או"ח סרפ"ו ס"ד. פסק"ת שם אות ח והערה 62. שש"כ פנ"ב הערה ס"ב.

^[4] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ח ס"ב־ג.

^[5] ראה מגילה כד, א. וראה קצוה"ש ספ"ח הע' ד. וראה ספר המנהגים חב"ד ע' 79. וראה אג"ק ח"כ ע' רלו. וראה פסק"ת סרפ"ד אות א' וסרפ"ו אות ה ובהנסמן שם.