האם בגאולה כשיגיע יום של צום שיחול בשבת, ידחה גם היום טוב ליום ראשון?

בתמצות:
נחלקו בדבר, יש שכתבו שהאיסור יתבטל, מפני שכל טעם האיסור הוא מחשש שהפירות יזיקו – אמנם בגאולה אין חשש זה. לאידך ישנם הסבורים שהאיסור יעמוד בעינו, ונצטרך להמתין שלוש שנים עד לאכילת הפירות.
בהרחבה:
אומרים חז"ל: "מניין שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בן יומה? תלמוד לומר "זכר עשה לנפלאותיו" (תהלים קיא, ד) [כלומר, כבר בתחילת הבריאה עשה זכר לנפלאות העתיד, שבתחילת הבריאה היתה האדמה מצמיחה פירות באותו יום שנזרעה], וכן הוא אומר "תדשא הארץ דשא עשב" (בראשית א, יא) – מלמד שבו ביום שהיתה נזרעת, בו ביום עושה פירות". אם כן לעתיד לבוא יוציאו האילנות פירות באותו היום שבו יטעו אותם.
(תיאור מפורט יותר מופיע במדרש: "כיון שישראל יצאו ממצרים והיו מהלכים במדבר... היה כל שבט ושבט עושה לו אמת המים והיה נוטע בו תאנים ורימונים ועושים פירות בני יומן, כשם שהיה מתחילת בריאתו של עולם.. נסתלקה הבאר [נסתלקה הטובה].. אבל לעתיד, אין הקב"ה עושה כן [אלא יחזור המצב לקדמותו כמו לפני החטא]").
אמנם, כאן מתעוררת שאלה מעניינת, הלא אנו יודעים שישנו איסור 'ערלה' ואסור לאכול את פירות האילן משך שלוש שנים מיום הצמיחה (גם מכירה או הנאה אחרת מהפירות אסורה), ואם כן איזו תועלת תהיה מהצמיחה המהירה של הפירות מהאילן?
יש המתרצים זאת על פי דברי ה'אבן עזרא' שהטעם לאיסור ערלה הוא מפני שבשלושת השנים הראשונות הפירות מזיקים, ולכן לעתיד לבוא שהפירות יהיו משובחים וטובים מיד ביציאתם, שוב לא יחול עליהם איסור ערלה ויהיה ניתן לאוכלם (גם לפי ההסבר שהסיבה לאיסור ערלה הוא כתיקון לחטא עץ הדעת - אם כן לעתיד לבוא כשיתוקן החטא, שוב לא יהיה איסור ערלה).
אמנם יש שכתבו מפורש שגם בזמן הגאולה יחול איסור ערלה (ואדרבה, אז יהיה איסור זה מן התורה, בשונה מהיום שלכמה דעות האיסור הוא רק מדרבנן), ולשיטתם צריך לומר כי עיקר ההנאה תבוא רק לאחר שלוש שנים, שגם אז העץ ימשיך להוציא פירות בכל יום (כלשון הגמרא "עתידים אילנות [בימות המשיח] שמוציאים פירות בכל יום"), ואז יוכלו ליהנות מהפירות בכל יום.
הרבי מלך המשיח שליט"א אומר, כי הצמיחה המיידית של הפירות נועדה לא רק להנאת האדם כי אם גם להדגיש שדבר ה' שולט בכל הבריאה, ו"זהו החידוש שיהיה לעתיד לבוא בימות המשיח, שלא יהיה הפסק בין הפעולה והצמיחה בגשמיות, לפי שלעתיד יהיו הדברים הגשמיים בהתאחדות עם שרשם ומקורם – דבר הוי'" ולפי זה מובן גם כן התועלת שבצמיחת הפירות גם בזמן שהם יהיו אסורים.

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה

בתמצות:
התפילות ימשיכו, כפי שמצינו מפורש בגמרא שאף בזמן בית המקדש היו מתפללים, אלא שבגאולה התפילות ישאו אופי שונה, לא בקשת צרכים גשמיים (כי יהיה לנו הכל), אלא הודאה לקב"ה על הטובות הגדולות ודבקות בו.
בהרחבה:
בדברי חז"ל אודות הגאולה וזמן הגאולה, ישנו מאמר הנראה תמוה לכאורה: "כל התפילות בטלות לעתיד לבוא, וההודאה אינה בטילה!" ולכאורה – מדוע לא יצטרכו להתפלל? את נקודת ההסבר מספק ה"אבודרהם" כי אין הכוונה שלא יתפללו: "רצה לומר, באמרו "כל התפילות בטלות", שלא יצטרכו לשאול צרכי עולם, כי בטובה גדולה יהיו כל הימים, ואין להם אלא שבח והודאה להשם יתברך".
הדבר נאמר אף במפורש בגמרא, בתיאור סדר היום בבית המקדש: "אמר רבי יהושע בן חנניה: כשהיינו שמחים בשמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד? שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספים, משם לבית המדרשך ושתיה, משם לתפילת המנחה, משם לתמיד של בין הערביים, מכאן ואילך לשמחת בית השואבה".
אם כן ימשיכו להתפלל, רק שהתפילות ישאו אופי שונה – בעוד וכיום עיקר התפילה היא בקשה על צרכיו של האדם, הרי שבגאולה (ששוב לא יחסר מאומה) לא יהיה צורך לבקש, אלא להודות על הטובה הגדולה שה' יתברך עושה עמנו (אם כי, ברור שגם אז לו יצויר מצב שבו יחסר משהו למישהו, הוא יהיה מחויב להתפלל על כך, כמובן).
הרבי מלך המשיח מביא, כי זהו ההבדל בין תפילת יהודי לגוי (להבדיל), שכן גוי מתפלל רק כאשר חסר לו איזה דבר, לעומת זאת אצל יהודי המטרה היא לא (רק) הבקשות, אלא עצם ה""תפילה"" וההתדבקות בה' זוהי עיקר התפילה. זו הסיבה שהתפילה תשאר גם לעתיד, באופן של שבח והודאה על כל הטובה.
השינוי במטרת התפילה (שבח והודאה במקום בקשה) יביא גם לשינוי בנוסח התפילה, בספר "בית אלוקים" מובאים מספר דוגמאות לשינויים עתידיים. למשל: בברכת "אהבת עולם" שלפני קריאת שמע בשחרית, נאמר במקום "ושבור עול הגויים מעל צווארנו" - "ונודה לך על ששיברת עול הגויים מעל צווארנו". ובמקום "ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", נאמר "ואתה מוליכנו קוממיות לארצנו".
כך גם בתפילות שמונה-עשרה נברך את ברכת "תקע בשופר גדול" כך: "נודה לך ה' אלוקינו על שתקעת בשופר גדול לחרותנו, ונשאת נס לקבץ גלויותינו, וקבצתנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ברוך אתה ה' מקבץ נדחי עמו ישראל". וכך ברכת "השיבה שופטינו" תתחיל כך: "נודה לך על שהשבת שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, והסרת ממנו יגון והנחה, ומלכת עלינו אתה ה' לבדך וכו'".
כך גם בברכות נוספות: בברכת "ולמלשינים" - "נודה לך על שלא היתה תקווה לרשעים", בברכת "ולירושלים עירך" - "תשכון בתוך ירושלים עירך לעולם וכו', בניינה תהיה בנין עולם, ברוך אתה ה' בונה ירושלים". ובברכת "את צמח דוד" - "נודה לך על שהצמחת קרן דוד, וקרנו הרמות וכו'".

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה

בתמצות:
לא, מכיון שכל המצב הזה – שאנחנו משתמשים בחכמות הגויים, הוא רק בחושך הגלות. אמנם בגאולה יחזרו כל החכמות לישראל, וידיעת דברים אלו תגיע מהתורה בעצמה.
בהרחבה:
בכדי לקיים את כל התורה והמצוות בשלימות ישנם כמה וכמה מצוות התלויות בידיעת חכמות אומות-העולם, לדוגמא: חשבון תקופות ומזלות בשביל קידוש החודש, ובשביל עיבור השנה.
אמנם עלינו לשים לב ולראות שחכמות אלו, הם לא חכמות השייכות לגויים ח"ו, אלא חכמות אלו מגיעות מהתורה ומחכמי ישראל. דוגמא לדבר: מסופר על רבי יהושע בן חנניה שלמד את זמן העיבור של נחש, מהפסוק בתורה בו נאמר על הנחש "ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה".
אמנם יתכן שחכמה זו כמו שהיא אצל עם ישראל, קיימת במדוייק גם אצל הגויים, אך הרבי מלך המשיח שליט"א אומר שאופן לימוד החכמה אצל עם ישראל הוא אחר לגמרי מכמו שהגויים לומדים אותה: אצל יהודי מטרת לימוד החכמות החיצוניות הוא בשביל מטרה מסויימת – בשביל להבין וללמוד תורה, ולקיים את המצוות באופן המושלם.
לעומת זאת אצל הגויים – לימוד חכמות הללו הוא ללא שום מטרה ועניין אלא החכמה כמו שהיא עניין רעיוני.
אמנם, אנו למדים שלימוד החכמות חיצוניות כלל לא הגיע מהגויים – אלא מעם ישראל, ועל-כן העובדה שכיום אנחנו משתמשים בחכמות אלו כפי שהם מגיעות מהגויים, זהו רק מצד שאנו נמצאים בגלות ובחושך גדול, אך בגאולה האמיתית והשלימה נחזור ללמוד את החכמות הללו מן התורה, ולא נצטרך לילך ולחפש זאת במקומות אחרים.

בתמצות:
לא. אכן היו שרצו לומר שבכל פעם שיקריבו את קרבן המוסף בגאולה ישלימו את כל הקרבנות שהחסירו בגלות (לדוגמא: בראש-חודש יקריבו את של כל ראשי-החודשים), אך הרבי לא מקבל דעה זו מכיון שלא תתכן 'השלמה' על כל הקרבנות שבזמן הגלות.
בהרחבה:
בספר "בני יששכר" נאמר: "כתב הרב הקדוש הרמ"ע (רבי מנחם עזריה מפאנו) זכרונו לברכה ב'עשרה מאמרות' – שלעתיד לבוא במהרה בימינו נצטרך להקריב כל הקרבנות שהחסרנו כל ימי גלותנו, דהיינו, כשיגיע ראש חודש ניסן, נצטרך להקריב כל קרבנות המוספין של כל ראשי חדשים של ניסן של כל ימי הגלות, וכן בשבתות למשל, בהגיע שבת פרשת נשא נצטרך להקריב כל קרבנות המוספין של כל ימי הגלות של שבתות אלו".
ה"בני יששכר" מוסיף ומבאר לפי זה את נוסח תפילת מוסף: "ובזה פירשנו בטוב טעם מה שאנו אומרים במוספין "ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב וכו'", "ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה וכו'". הנה תיבת הזה אינה מובנת, ולפי דברי הקדוש הנ"ל, ידוקדק היטב שבאמת נעשה ונקריב מוסף השבת הזה וראש חודש הזה". עד כאן דברי ה"בני יששכר".
לפי זה יוצא שבגאולה נקריב את כל קרבנות המוסף בהם התחייבנו בזמן הגלות! אמנם היום אנו מקיימים "ונשלמה פרים שפתינו" על ידי תפילת מוסף, שאז כאילו אנו מקריבים קרבן מוסף, אבל לפי הדעה הנ"ל זהו רק בנתיים, מכיון שאין לנו ברירה אחרת. אבל כאשר תגיע האפשרות להקריב בפועל ממש, אזי נקריב בפועל ממש גם עבור ימי הגלות.
כך כותב גם ה"בן איש חי": "ומה שכתוב "את מוסף ראש חודש הזה" יש מפקפקין לומר "הזה", אך ה'בני יששכר' קיים נוסח של תיבת "הזה", על פי מדרש רז"ל דלעתיד נקריב מוספין של כל ראש חודש, יום טוב ושבתות שעברו בגלות, ולפי זה שפיר נאמר "הזה" בכל המוספין". עד כאן דבריו וכן כתב גם בספר "כף החיים" ו"תפארת שלמה".
[בספר "המנהיג" מבאר גם מאין יהיו כל כך הרבה קרבנות: "ואל תתמה לומר: מאין יספיקו לנו בהמות להקריב כל הקרבנות שנחסרו מחורבן הבית עד עמור כהן לאורים ותומים? שהרי הכתוב מבשרנו "כל צאן קדר יקבצו לך" (ישעיה ס,ז)"].
לאידך, באחד מביקוריו של הרב מרדכי אליהו אצל הרבי מלך המשיח הזכיר הגר"מ אליהו את דברי ה"בן איש חי" האמורים, והרבי הקשה על כך: "לאחר שמקריבים קרבן דראש חודש זה – כיצד יכולים להקריב קרבן מוסף עבור ראש חודש שעבר?!"
הגר"מ אליהו ענה על כך: "זהו ענין של תשלומין – כמו שמצינו בתפילה, או על דרך קרבן נדבה, כפי שיש תפילת נדבה". אך הרבי הקשה: "אם מצד תשלומין – הרי זה על התפילה האחרונה בלבד. ואם מצד נדבה – הרי בתפילת נדבה צריכים לחדש משהו, ומה שייך זה בנוגע לקרבנות?! זאת ועוד: כדי להקריב את הקרבנות של כל ראשי החדשים שבהם לא הקריבו קרבנות אלו – דרוש זמן רב ביותר!"

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה

בתמצות:
מצד הרעיון, אכן גם אלו החיים יצטרכו למות בכדי שלא ישאר שום 'רע' בעולם, אך הרבי מלך המשיח אומר שאנו יכולים להמיר זאת על-ידי "עפר" רוחני – הביטול שלנו לקב"ה ולנשיא הדור.
בהרחבה:
רבי סעדיה גאון (הרס"ג) כתב, שאין על כך התייחסות מפורשת בתורה שבכתב, אבל בספר הזהר נאמר, ש"בזמן ההוא, כל אלה שלא טעמו טעם מיתה ממנו (מהקדוש ברוך הוא) - יהיה להם המוות, ויקים אותם מיד". זאת, כדי שלא יישאר שום זכר מ'זוהמת' העולם הזה, שהיה נתון לשליטת הרע לאחר חטא עץ הדעת, ומאז יהיה עולם חדש, שבו מתגלה רק הקדוש ברוך הוא לבדו.
יתירה מזו: אפילו גופות הצדיקים, ש"אין רימה שולטת בהם", ולכן הם נשארו בשלמותם עד היום, גם הם יחזרו לעפר בהגיע זמן התחיה. ובלשון הגמרא "עתידים צדיקים להיות עפר", וההוכחה לכך היא מן הפסוק: "וישוב העפר על הארץ, כשהיה" (קהלת יב, ז).
אך הרבי מלך המשיח שליט"א מציין, שאפשר להמיר זאת ב'עפר' רוחני, על ידי ביטול מוחלט אל הקדוש ברוך הוא, כפי שאנו אומרים בתפילה "ונפשי כעפר לכל תהיה". יתירה מזו אומר הרבי שזהו ע"י הביטול שלנו לנשיא הדור – הלא הוא הרבי מלך המשיח.

הרב מנחם כהן

רב בית כנסת חב"ד בית מנחם, באר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

גאולה