אדם שמתפלל ביחיד בליל שבת, האם צריך לומר 'ויכולו' עם אדם נוסף?

בקשר לטבילה נאמר בתורה "אך מעין ובור מקווה מים", מפסוק זה למדו חכמים את ההגדרות שצריך להיות במקווה. אחד הדינים שנלמדו מפסוק זה הוא שכל המים צריכים להיות במקווה בבת אחת בעת הטבילה; ולכן כשהמים זורמים אי אפשר לטבול במקווה. במקרה שהמקווה עולה על גדותיו והטבילה עשויה להוציא חלק מן המים, למרות שעדיין ייוותרו במקווה כשיעור 40 סאה, יש פוסקים שהחמירו בכך והחשיבו זאת ל'זוחלין' – מים הזוחלים הפסולים לטבילה מפני שאינם עומדים במקומם. למעשה, ראוי להחמיר ולהוציא ע"י דלי מים מהמקווה שהמים לא יצאו בשעת הטבילה, או לטבול בזהירות שהכניסה לתוך המים לא תוציא חלק מהמים. 

מאז שנאמר לעשו "ועל חרבך תחיה", ראו חכמים צורך לנהוג בזהירות מפני הגוי ואסרו לעשות עסקים מסוימים עמהם מחשש זה. עם זאת, כתבו הפוסקים מספר היתרים לכך, א. כאשר עובדים בחברה רשמית והם מפחדים שייתפסו ע"י המנהל. ב. באם האדם משוה את עצמו בעיני הגוי כאדם חשוב. לגבי נסיעה עם גוי ישנו היתר נוסף, כשהיהודי אומר לו שצריך להגיע למקום רחוק יותר מהמקום שאליו הוא צריך להגיע, במצב זה, הגוי יחכה קרוב לסוף הנסיעה בכדי לבצע את זממו, וכאשר בפועל ירד מהרכב מוקדם יותר הגוי לא יספיק להזיק לו. יש מהפוסקים שכתבו שאיסורים אלו אינם נוהגים בגויים שביננו ובפרט שאימת המלכות עליהם, אלא שלנוכח המצב העכשווי באה"ק ראוי לנקוט במשנה זהירות.

כתוב בתורה "ולא יראה בך ערות דבר" למדו מכך חכמים שכאשר יש ענין של ערוה אז אסור שיהיה "דבר", כלומר, דיבור בדברי תורה, יתירה מזו, כוונת הדברים היא שכל מקום בגוף שדרכו להיות מכוסה – צנוע, אסור להתפלל וללמוד לידו מכיון שעצם החשיפה של מקומות בגוף שדרכם להיות מכוסים -ובכללם שיער האשה- יכולים להביא לידי הרהור עבירה. בנוגע לגויים, אע"פ שנכתב בהם 'בשר חמורים בשרם', כלומר, שהגוף שלהם הוא כמו גוף של בהמה, והרי ליד בהמה אין בעיה ללמוד ולהתפלל לבד מחזיר, עם זאת, מכיון שכאן עיקר הבעיה היא ההרהור לכן גם כשעומד מול גויים שאינם בצניעות צריך להימנע מלהתפלל, אלא יחפש מקום צדדי ושם יתפלל.

חכמים תקנו ליטול את הידיים בבוקר קודם התפילה. כמה טעמים נאמרו בדבר: ראשית, יש צורך לקדש את הידיים לפני עבודת הבורא כפי שנהגו לעשות הכהנים בטרם עבודתם במקדש. שנית, בכדי להסיר את הרוח הרעה השורה בלילה ובבוקר נותרת רוח זו על הידיים, ועוד משום שבעת השינה יתכן שהידיים נגעו במקומות מטונפים. בדבר הברכה על נטילת הידיים קיימות מספר שיטות מתי יש לברכה, למנהגנו נוטלים ידיים מיד כשמתעוררים לאחר אמירת "מודה אני", כשעדיין נמצאים על המטה – ולא מברכים על נטילה זו, לאחר ההתארגנות רצוי להתפנות ואח"כ נוטלים ידיים בשנית, ומברכים על נטילת ידיים.

נאמר "וקראת לשבת עונג". מעבר לדברים שקבעו חכמים שבהם מענגים את השבת, ישנם דברים שאסרו לבצע קודם השבת מחשש שהדבר יפריע לעונג שבת, כגון, לצאת להפלגה ארוכה בשלושת הימים הסמוכים לשבת, שהדבר כרוך בדרך כלל בצער סחרחורות וכדומה, לכן גם כאשר ידוע שהניתוח הינו קצר וקל, ואינו כרוך באשפוז, ראוי להימנע מלעשותו בערב שבת. זאת ועוד, במקרה שייתכן ויידרש מהמנותח לעבור סדרת טיפולים ובדיקות ויחללו את השבת בגללו, במצב זה קביעת הניתוח סמוך לשבת מהווה איסור וודאי. אך כל זה הוא רק כשמועד הניתוח ניתן לקביעה מראש יש לדרוש שיתבצע בשלשת ימי השבוע הראשונים. אך כשדחיית הניתוח כרוכה בסיכון חיי האדם – אין לדחותו.