איזה שופר לוקחים לכתחילה?

לכתחילה נכון שלא להדביק על השופר כל תוספת שהיא, מאחר ותוספת זו עלולה לשנות את קול השופר. שופר שנסדק, האם כשר לתקיעה – יש בזה פרטי דינים רבים, ולכן במקרה שנסדק השופר יש להראותו לרב מורה הוראה. אורך השופר צריך להיות לפחות טפח אחד (8 ס"מ). וכיוון שמצוי לפעמים שהשופרות נפגמים במהלך הייצור, והיצרנים מתקנים אותם באופן הפוסל אותם מכשרותם, על כן יש לרכוש שופר עם הכשר מהודר.

חייב ה'בעל תוקע' להיות בקי בהלכות תקיעת שופר המבוארים בפוסקים. נוסף על כך מנהגנו שה'בעל תוקע' לומד לפני התפילה – בשני הימים של ראש השנה – מאמר ד"ה 'להבין ענין תקיעת שופר' שנדפס בסידור (עם דא"ח וכן בחלק מן המחזורים). בעת התקיעות התוקע עומד על הבימה, במקום שבו קוראים בתורה. ויזהר שלא להישען במהלך התקיעות על שולחן הקריאה או כיוצא בזה . בעת הצורך ניתן להחליף בעל תוקע גם באמצע התקיעות, וימשיך התוקע השני מאותו המקום שעצר הראשון, ואין צריך לברך שוב (אם שמע הברכות).

כתב אדמו"ר הזקן בסידור: "יכין עצמו לתקוע בשופר". ההכנה היא קבלת עול מלכות שמים כללית, ומסירה כללית לה' מעומק הנפש. והכנה רבה זו שייכת לכל אחד ואחד. אומרים שבע פעמים "למנצח". לאחר מכן אומר בעל התוקע פעם אחת את פסוקי "קר"ע שט"ן", ו"עלה אלקים". והקהל אומר אחריו פסוק בפסוק. נוהגים לכסות את השופר במפה, ויהיה מכוסה עד גמר הברכות.

לפני הברכות אומר ה'בעל תוקע' את ה"יהי רצון" בלחש. הקהל – אינו אומרו. הבעל תוקע מברך "לשמוע קול שופר", ו"שהחיינו" וגם ביום ב' דראש השנה מברך ברכת שהחיינו, ולכתחילה יהיה לבוש בבגד חדש. כשמברך הבעל תוקע יכוון להוציא את השומעים ידי חובתם בברכות ובתקיעות, וגם השומעים יכוונו לצאת ידי חובתם. ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו'.

ה'בעל תוקע' וכן השומעים את התקיעות – אסור להם להפסיק בין הברכות לתקיעות, ומי שהפסיק ודיבר דברים שאינם שייכים לתקיעות – חוזר ומברך. לכתחילה אסור לדבר שלא מעניני התפילה עד סיום תקיעות מעומד, אך אם עבר ודיבר אינו חוזר ומברך. ולמנהגנו אף ה'מקריא' –אינו מקריא בדיבור, רק מורה באצבע בסידור, ובזמן זה התוקע ממשיך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו.