האם גם את הילדים מחנכים באמירת מאה ברכות בכל יום?

אמרו חכמים: "חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום", תקנה זו נתקנה ע"י דוד המלך ע"ה לאחר שבכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ר"ל ולא היו יודעים על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותיקן מאה ברכות בכל יום ורמוז הדבר במה שנאמר עליו "נאום הגבר הוקם על" – "על" בגימטריא ק', וסמך לדבר מן האמור "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך" – "אל תקרי מה אלא מאה", וכתב רבינו 'בעל הטורים' בדרך רמז ש"יש בפסוק ק' אותיות", ומביא עוד רמזים בזה. והן מאה ברכות שהן ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד על ידי הברכות שמברך תמיד.

את מאה הברכות מברכים במשך היממה. בימות החול, מגיעים למספר מאה ברכות בשלוש התפילות, ברכות השחר ושאר הברכות הקבועות בכל יום ובכל עת. אך בשבת וביום טוב שאין שמונה עשרה ברכות בתפילה – חסרים ברכות ממנין מאה הברכות. לכן צריך להרבות במשך השבת והיום טוב באכילת פירות ומיני מגדים, ובהרחת מיני בשמים, כדי לברך עליהם וכך להשלים למאה ברכות.

אסור לגרום לברכה שאינה צריכה. כגון, כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת – אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך. ואפילו בשבת ויום טוב שחסרים הרבה ברכות ממנין המאה ברכות, אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים למאה ברכות – כשיכול לפטור את שני הדברים בברכה שהיא מיוחדת לשניהם. אבל אם היא מיוחדת לאחד מהם, ויכול לפטור בה גם את השני בתורת טפלה – במקרה כזה טוב יותר להרבות

אם הביאו לו פירות וכדומה בתוך הסעודה – טוב יותר, להניחם לאחר ברכת המזון כדי שיברך אחריהם את ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם, כדי להשלים בהם מאה ברכות. ולעניין ברכת הריח ניתן לברך על הבשמים בכל פעם אחרי שפסק הריח והסיח דעתו מהם, ועבר זמן גדול. אלא שיותר טוב אם יכול לברך על מין בשמים אחר שלא היה לפניו בעת הברכה.

מי שאין לו פירות ומיני בשמים שיוכל לברך עליהם כדי להשלים מאה ברכות, יכוון וישמע את ברכות העולים לתורה והמפטיר, וביום הכיפורים שאין אפשרות להגיע למאה ברכות ניתן לכוון לברכות בחזרת הש"ץ , ויענה אחריהם אמן, וזה ייחשב לו למנין המאה ברכות, ובלבד שישמע הברכה, ולא מספיק שיודע על איזו ברכה עונה. אולם כשיש אפשרות להשלים מאה ברכות ע"י פירות וכדומה, אינו יוצא ידי חובת מאה ברכות בשמיעת הברכות מהש"ץ והעולים לתורה.