האם חובה על השומעים לטעום מכוס הקידוש?

כשקבעו מועדים על פי עדויות ראיית מולד הלבנה, לא יכלו לדעת מראש, מתי יחול 'ראש השנה' החל בראש החודש, ולכן קבעו חכמים שלעולם יחוג יומיים. לגבי ברכת שהחיינו בהדלקת נרות, בקידוש ובתקיעות יום ב' של ר"ה התעורר ספק: יש שכתבו ששני ימי ר"ה נחשבים כיום ארוך, ורק בראשון מברכים 'שהחיינו'. אולם לרוב הפוסקים צריך לברך 'שהחיינו' גם ביום השני. בכדי לצאת לכל הדעות נהוג להביא לשולחן פרי חדש, ולהביט בו בעת ברכת שהחיינו. לאחר הקידוש יש לאכלו לפני נטילת ידיים, כשיעור ברכה ואח"כ מברכים ברכה אחרונה על הפרי. אלא שאם אין פרי חדש, יש לברך שהחיינו כי למעשה נוקטים שיש לברך שהחיינו ביום השני של ר"ה בקידוש בהדלקת הנרות ובתקיעות.

כתוב בספר תהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", מכך למדו חכמים שצריך להודות להקב"ה על החסדים שהקב"ה עושה עם האדם. הפסוק ממשיך ומונה ארבעה סוגי מצבים עליהם צריכים להודות, ומהם "יורדי הים" ו"הולכי מדבריות". למעשה, כתבו הפוסקים שכאשר טסים במטוס מעל הים ומדבר מברכים "הגומל". נוסח הברכה הוא – "הגומל לחיים טובות", כלומר שלמרות שהאדם "חייב" ואינו ראוי לנס,  עם זאת – ה' גמל עמו חסד והציל אותו ממצב הסכנה בו היה נתון. וכתבו הפוסקים שקטן לפני גיל מצוות אינו יכול לברך, כי נוסח הברכה הוא "לחייבים" והוא אינו  בגדר "חייב".

נאמר בגמרא "כל בשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים". הרי שמעיקר הדין אין בדבר איסור משום בישול בשר בחלב; אלא, שכתב הבית יוסף, שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, וכך כתבו חלק מהפוסקים ובייחוד בקרב הספרדים. לעומתו כתב הרמ"א שלא נזהרים בכך. ויש מן הפוסקים שהוסיפו, שאף ההולכים לשיטת הבית יוסף יכולים להקל, משום שזו טעות הדפוס שנפלה במקור. עם זאת, הורה הצ"צ שיש להימנע מאכילת דג עם חלב כמובא בבית יוסף, אך מותר להוסיף לחלב גבינה או שמנת, או לטגן דג בחמאה, וכך מותר הדג לאכילה עם חלב.