האם כתיבת המגילה צריכה להיות לשמה?

העמוד שבו כתובים שמות עשרת בני המן, צריך להתחיל במילה "איש" [שבפסוק "ובשושן הבירה . . חמש מאות איש" (ט, ו)]. במגילת שכתב כ"ק אדמו"ר מהר"ש לא היו עשרת בני המן בעמוד אחד, אלא נכתבו בכתב רגיל בראש העמוד, ולאחריהם הפסוקים הבאים, כמו כן במגילה זו לא התחילו כל העמודים במילה "המלך". כאשר ערך הרבי את ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בשנת תש"ז הדפיס בו צילום ממגילת אדמו"ר מהר"ש, וביאר זאת הרבי בין היתר משום שהיה בכך הוראה לרבים באופן כתיבתה.

אין לנקד את המגילה, וכן אין לכתוב את ברכותיה בתחילת הקלף או בסופו. אלא שבדיעבד אם עשה כן, כשרה. ולגבי סימון הטעמים במגילה כתבו הפוסקים שבמקרה שאין בעל קורא שזוכר את הטעמים – מותר לסמן את הטעמים במגילה.

לכתחילה תהיה המגילה כתובה בשלימותה, ובדיעבד, אם קראו ממגילה שחסרות בה אותיות, מילים או אפילו שורות רבות – אם החיסרון הוא (בסך הכל) פחות מחצי המגילה, כשרה. אמנם אם הוא בתחילת המגילה או בסופה (אפילו רק פסוק אחד ), או שחסר עניין שלם מתוך המגילה, אף שהחיסרון פחות מחצי המגילה, פסולה. ובמקרה שאי אפשר להשיג כלל מגילה, יקראו בחומש ולא יברכו את הברכות.

לגבי הנגיעה במגילה, יש שכתבו להיזהר שלא לנגוע במגילה עצמה אלא באמצעות מטפחת (כשם שאסור לגעת בספר תורה), ויש שכתבו שמותר לגעת במגילה אך יש ליטול ידיים תחלה. ולמעשה רבים נוהגים להקל אף בזה, אך טוב להחמיר שלא לגעת במגילה ללא נטילת ידיים תחלה. ונחלקו הפוסקים האם צריך לעשות עמוד (כמו "עץ חיים" בספר תורה) למגילה, ומנהגנו שלא לעשות לה עמוד כלל.

אין לקחת מגילה של אדם אחר בלי ידיעתו, אך במגילה ישנה שאין הבעלים מקפידים עליה שתתלכלך, ואינם נמצאים בסמיכות מקום מותר. ואם תפריה חלשים, או שיש בה קרעים, לא יקרא בה ללא רשות, שמא תיקרע. ולא יוציא את המגילה מהמקום בו היא נמצאת ואם יתכן שהבעלים יצטרכו את המגילה באמצע הקריאה, לא יתחיל לקרוא בה. מי ששאל מגילה מחבירו, יכול לתת לאדם אחר להשתמש בה, כי מכיון שראינו שהסכים לאחד מן הסתם מסכים הוא גם לאחר. אך לא יאחזו שנים יחד במגילה ישנה, שמא ימשוך כל אחד לצד אחר ותיקרע.