האם מותר לבן לחזק את דברי אביו בעת וויכוחו עם חברו?

אמרו חכמים: "ביחיד לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע". כלומר, כשמוציא ידי-חובה את חברו במצווה או בברכתה, חייב המשמיע לכוון להוציא ידי-חובה, ואף השומע חייב לכוון לצאת ידי חובה, וכן חייב לשמוע את כל הברכה מתחילתה ועד סופה, ולא יענה "ברוך הוא וברוך שמו", שלא יהיה "הפסק", ורק יענה "אמן", ובדיעבד, גם כשלא ענה "אמן" יצא ידי חובה. והסתפקו הפוסקים האם הכוונה מעכבת במצוות דרבנן, ופוסק אדמוה"ז שיש לחוש וליזהר שלא להיכנס לספק. ולכן ואם לא התכוונו לצאת ולהוציא ידי-חובה בקידוש שהוא דרבנן, יש ספק האם יצא, ואם יקדש הרי זהו חשש ברכה לבטלה, ולכן מוטב שישמע שוב קידוש מאחר.

מסופר בגמרא שהיו שהקפידו שביום שאכלו בשר לא אכלו כלל מאכלי-חלב, ולעומתם היו שהקפידו שרק באותה הסעודה שאכלו בה בשר נמנעו מחלב ומוצריו, אך בסעודה שלאחריה כבר אכלו מאכלי-חלב. ולמעשה, כך נפסק להלכה, שאין לאכול בשר וחלב באותה הסעודה, וגם כשעברו שעות רבות יש לסיים תחלה את הסעודה ולברך. אך לאחר שסיימו את סעודת הבשר ועבר הזמן שבו ממתינים בין ארוחה לארוחה מותר לאכול חלבי. ונחלקו הראשונים בשיעור זמן זה, וכתבו ראשונים רבים שהוא 6 שעות וכך נהוג כיום למעשה. אלא ששיעור זמן ההמתנה נחשב מסיום אכילת הבשר בפועל, גם אם חלף עוד זמן עד שסיימו לחלוטין את הסעודה וברכו.

אמרו חכמים: "אכל בשר אסור לאכול גבינה". ונחלקו הראשונים בטעם ההמתנה בין אכילת הבשר למוצרי החלב, יש מן הראשונים שסברו שעטם ההמתנה הוא מפני הבשר שנותר בין השיניים, שלא יבוא לאכול את מאכלי החלב כשהבשר בין שיניו. לעומתם יש שסברו שטעם ההמתנה הוא משום שלאחר האכילה נמשך טעם מן הקיבה. למעשה אנו מחמירים כשתי השיטות וממתינים 6 שעות גם אם רק לעס מבלי לבלוע, וכן ממתינים גם אם רק בלע מבלי ללעוס. אך מי שרק טעם מבלי ללעוס ומיד אחר כך פלט את מה שבפיו מבלי לבלוע כלל, אינו צריך להמתין 6 שעות קודם אכילת מאכלי החלב.

אחת מל"ט המלאכות שהיו במשכן הינה מלאכת "מכה- בפטיש", משמעותה של מלאכה זו היא הגימור של הכלי בכדי להביאו לצורתו הרצויה. חכמים למדו מכך שכל פעולה שמהווה סיום תהליך של הכנת דבר או תיקון החפץ אסורה בשבת. ודנו הפוסקים לגבי השחלת שרוכי נעליים בשבת האם יש בה משום "מתקן-כלי" שבכך הרי מתאפשר השימוש בהן. ולמעשה, פוסק אדמוה"ז שאם הרצועות היו מושחלות כבר בנעליים, ואחר כך נשמטו, מותר לחזור ולהשחילן בשבת, בתנאי שאין הדבר כרוך בטרחה, ולכן כיום שקצוות השרוכים מהודקים בפלסטיק ויש טבעת ברזל סביב הנקבים שבתוכם משחילים את השרוכים, כך שניתן להשחילם בקלות, ניתן להחזיר את השרוכים שנשמטו לנעל בשבת.

נחלקו הראשונים מהי הגדרתן של התפילין בשבת, יש שכתבו שאין איסור להניחן בשבת רק שאין בכך צורך, כי תפילין הינם האות ביננו לה', ושבת עצמה היא האות, ולכן כתבו שדינן של התפילין ככלי שמלאכתו להיתר ומותר לטלטלם בשבת למקום מבטחים. אלא שיש שכתבו שאסור להניח תפילין בשבת, ולכן דינן של התפילין ככלי שמלאכתו לאיסור, ולכן אסור לטלטל את התפילין אלא אם מעוניין להשתמש בהן לצורך גופו, או שצריך את מקומן, כגון כשמונחים על המיטה ורוצה לנוח מותר לטלטלן. אבל לצורך התפילין עצמן אין לטלטלן גם אם חושש שיגנבו, אלא אם כן קיים סיכון שיתבזו, וכך פוסק אדמוה"ז למעשה.