האם מותר לומר פסוק של-שמו בעל-פה?
נוהגים לומר בתום תפלת שמונה-עשרה, קודם "יהיו-לרצון" השני, פסוק המתחיל באות מתחלת שמו ומסיים באות מסוף שמו, ומי שיש לו כמה שמות יאמר על כל שם פסוק אחר, וכמה סגולות קשורות במנהג זה להינצל ביום הדין, ואף נשים נוהגות בכך, ומצינו שהורה הרבי לכמה אודות מנהג זה תוך הכוונה לפסוק אותו עליהם לומר בהתאם לשמם. כמו כן כותב הרבי שחסידים נוהגים אף לומר את הפסוקים השייכים לשמותיו הק' של הרבי. באמירת פסוקים אלו יש מן הפוסקים שהעיר שאם פסוקים אלו אינם שגורים בפי-הכל עדיף שלא לאמרם בעל-פה מפני שהם בכלל "דברים-שבכתב", אלא שלמעשה המנהג להקל בזה וכמה טעמים נאמרו על-כך.
מקורות:
ראה כה"ח או"ח סקכ"ב סקי"א; אג"ק כ"ק אד"ש חי"ח ע' יח; שלחן מנחם ע' ח"א ע' רלח-רמ ובהנסמן שם וראה המובא בשלחן מנחם שם ע' קלא הע' ג בשם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שלמעשה לא היו נזהרין שלא לומר פסוק בע"פ; וראה פסק"ת סמ"ט אות א (ג) וסקכ"ב אות ד.