האם מותר לקטוף אתרוג שביעית שעדיין אינו ראוי לאכילה?

על יום הכיפורים נאמר: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש". ודרשו חז"ל שכוונת התורה היא להורות – "הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי", ומצוה זו היא מאהבת הקב"ה לישראל שציווה להתענות יום אחד בשנה – לטובתם לכפר עוונותיהם; וגם בתענית זו רוצה הוא שלא יינזקו, ולכן ציווה שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי, ואסור להתענות בערב יום הכיפורים. ואמרו חכמים ש"האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי", ונוטל שכר על תענית של יומיים. ויש לאכול ביום זה כשיעור אכילה של יומיים, ולפחות יאכל שתי סעודות – סעודת שחרית, וסעודה מפסקת.

אוכלים ביום זה רק מאכלים הקלים להתעכל, כגון עופות ודגים, אך לא בשר בהמה. אין אוכלים שומשום כל היום. וגברים לא יאכלו דברים המחממים את הגוף כגון: שום וביצים, בכל היום. מאכלי חלב – בין חמים ובין קרים , מותר לאכול במהלך הבוקר, אך לא בסעודה המפסקת, ונוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסי בצק ממולאים בבשר). לפני הצום אוכלים סעודה מפסקת. נוטלים ידים וטובלים פרוסת המוציא בדבש. אוכלים מאכלים שאינם מלוחים. אין לאכול מאכלי חלב וחמאה, ולא תבלינים חריפים. הרוצה לאכול ולשתות לאחר סיום ה'סעודה מפסקת' – לכתחילה כדאי להתנות כן בפיו , ובדיעבד יכול לאכול גם אם לא התנה.

מן האמור על יום הכיפורים "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חכמים שכיוון שהתענית היא בעשירי ובכל זאת בציווי התורה להתענות נאמר שהוא בתשיעי, הרי שיש להוסיף מחול על הקודש, ולקבל את יום הכיפורים מבעוד יום. וכן ביציאת היום צריך להוסיף מחול על הקודש, שכן נאמר "מערב עד ערב", הרי שיש להמשיך את קדושת היום עד הערב, והוקשו שני הערבים זה לזה . ומ"תשבתו שבתכם" למדו חכמים שיש לנהוג כך אף ביתר המועדים ובשבתות. ולכן יש לדאוג לסיים את סעודת ערב יום הכיפורים ולקבל את קדושת היום מבעוד יום.

כתבו הפוסקים שנהוג להתחיל לעסוק במלאכת הקמת הסוכה מיד בצאת יום הכיפורים. ולמנהגנו אף שאין נזהרים להתחיל לעסוק בבניין הסוכה במעשה בפועל במוצאי יום הכפורים, מקיימים ענין זה על ידי הדיבור אודות עשיית הסוכה. למחרת יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת, ומצוה לתקן את הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאה מבית הכנסת, שמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה.

אף שבכל השנה – "שנת הקהל" – יש לעסוק בענייני הקהל, ישנה הדגשה מיוחדת על כך בחודש תשרי, ובפרט בזמנה של מצות הקהל כפשוטה, בחג הסוכות (החל מיום טוב ראשון, וכולל שבת בראשית שלאחרי זה). עניין "הקהל" צריך להתבטא לכל לראש בשמחת בית השואבה – להקהיל רבים מישראל, אנשים נשים וטף, ולאחד את כולם להשתתף בשמחת בית השואבה. בעת אמירת הלל בימי חג הסוכות בשנת הקהל, יש לאחוז את כל ארבעת המינים, כולל האתרוג, כל משך זמן אמירת ההלל, וכך מנהג הרבי.