האם מותר שאיש יהיה מורה מקצועי בכתת בנות?

אמרו חכמים: "מלוה .. שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול .. וגורם קללה לעצמו". כלומר, יש חיוב להעמיד עדים בשעת ההלוואה, וכל המלווה ללא עדים הרי הוא עובר בלפני עיוור לא תתן מכשול, משום שהלוואה ללא תיעוד יכולה לגרום ללווה לכפור בחובו ולומר שלא קיבל הלוואה. ואף במקרה שהלווה הינו תלמיד חכם אין לסמוך על אמינותו, כי יתכן שישכח מחמת טרדת לימודו. ונפסק להלכה שלכתחילה ראוי לכתוב שטר בעת מתן המעות. אולם יש הסוברים כי הצ'ק בימינו הוא בדומה לשטר חוב, ולכן אם יש צ'ק ביטחון אין צורך בעדים. אך הטוב ביותר הוא כתיבת שטר והחתמת הלווה.

צוו חכמים: "לא ילמד אדם רווק סופרים".. כלומר, שמי שאין לו אשה לא ילמד ילדים מפני אמותיהן שבאות לבית הספר, אך מי שיש לו אשה מותר. יש פוסקים שדייקו מכך שהזכירו חז"ל שהחשש הוא רק מצד האמהות ולא הזכירו חשש מפני התינוקות, שאין בעיה שיהיה מורה גבר לתלמידות. ויש שכתבו שכשהמורה הוא נשוי, מותר לו ללמד אף בנות גדולות, כמובן במקרה שאין בעיית ייחוד. למעשה כותב כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ: "בשום אופן אינני מסכים אשר מורה איש ילמוד עם הילדות". וכן הורה הרבי: "יש להעדיף אשה בתור מורה מאיש מורה, כי היראת שמים שלה היא יותר חזקה וההשפעה שלה יותר ניכרת בתלמידה".

חכמים הזהירו כמה דברים שאין לאכלם משום סכנה ומהם: "האוכל שום קלוף ובצל קלוף .. שעבר עליהם הלילה". וכותב אדמו"ר הזקן שגם היום יש לחוש ולהיזהר בכך גם כאשר הם סגורים בתוך בגד או כלי. והדרך הנכונה לאחסנם כשהם קלופים – להשאיר את ה"שיער" שבראשם או מעט מקליפתם. ודנו הפוסקים האחרונים לגבי שימוש באבקת וגבישי שום, והרבה כתבו להקל בכך. אלא שיש שעדיין חששו לשיטת אדמוה"ז המחמיר כאמור, בבצל או שום קלופים שעבר עליהם הלילה. ולכן ההשגחות המהודרות מקפידים שיאפו או יבשלו את השום לפני עלות השחר של יום קילופם, ובכך השום יהיה מבושל.

אמרו חכמים: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, הדין אומר שדברים המאוסים ביותר, כמו 'גרף של רעי' כלים מטונפים כמו כלים עם צואה ופסולת מאכלים, הם מוקצה מחמת גופו שהרי אינם ראויים לשימוש, ואסור להזיזם בשבת. עם זאת משום כבודו של האדם, התירו חכמים להוציאם בידו שבת מחוץ לבית (בתנאי שהוא בתוך החצר או כשיש עירוב לסומכים על עירוב בשבת). ולכן רק כשפח האשפה התמלא ונגרמת מכך אי נעימות, מותר לפנותו. כמו-כן דין זה אמור רק בתנאי שהם נמצאים במקום שבו הם מפריעים לאדם, אבל אם היו במקום שאינם מפריעים, אסור להזיזם כדין מוקצה.

בהלכה הקודמת התבאר, שלמרות שהאשפה היא 'מוקצה' התירו לפנותה בשבת מהבית, מפאת כבוד האדם. וכתבו הפוסקים שבמקרה שהניח לרגע את הפח בחוץ על-מנת לפתוח את הפח העירוני, תהיה לו בעיה לקחת את הפח בחזרה לביתו. שכן, כל ההיתר להוציא את הפח היה רק כשזה מפריע בבית, ואילו בחוץ על-יד פחי האשפה, לא בהכרח שזה מפריע לאנשים. ולכן יש להחזיק בידו את הפח כל הזמן ולא יניחו כלל, וכך יוכל להחזירו לביתו כל עוד והוא בידיו. וכשאין הדבר מתאפשר, התירו להניח מים בתוך הפח, וכך יטלטל דבר המותר והאסור יחדיו. ועל אף שבדרך-כלל נאסר הטלטול גם באופן זה, כאן התירו מפאת כבוד האדם.