האם ניתן לשער באופן כללי את הרווחים ולהפריש מהם מעשר, או שיש לערוך חישוב מדויק?

כפי שהתבאר בהלכה הקודמת, חיוב הפרשת מעשר הוא מכל סוגי הרווחים שבאו לידו, וכתבו הפוסקים שהוא הדין במי שמצא מציאה שהתייאשו בעליה, שעליו להפריש מעשרות ממנה או מערכה הכספי. יש מן הפוסקים שהסתפקו אף במקרה, שהמוצא החליט להחזיר את המציאה למאבד, והמאבד אינו עני, האם יצטרך להפריש מעשר לפני שיחזיר את האבידה, כיון שכבר התחייב במעשר מיד כשזכה בו. היו אף שכתבו שלא רק המוצא אבידת חברו חייב במעשר, אלא שאף המאבד עצמו, אם מוצא את אבידתו לאחר שהתייאש, חייב להפרש ממנה מעשר. וכן מי שהתייאש מגביית חוב, ושוב הצליח לגבותו, חייב במעשר כספים.

נאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קָנֹה מיד עמיתך". ודרשו חכמים: "כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך.. באת לקנות, קנה מישראל חברך". וכתבו הפוסקים שבמקרה שהקנייה מיהודי כרוכה בטרחה בלבד, כלומר כשהמחיר, השירות וטיב העבודה שווים אך היהודי פחות נגיש, יש לטרוח ולקנות מיהודי דווקא. דין זה אמור אף בהעסקת פועלים – שיש להעדיף פועל יהודי. וכן ידועה גישת הרבי שיש להעדיף לנסוע בחברה יהודית דווקא. כמו כן, יש שכתבו שיש לטרוח ולהעדיף קונה או מוכר שומר תורה ומצוות דווקא ולקנות או למכור דווקא ממנו, ובהלכה הבאה אי"ה יבואו הדברים ביתר הרחבה, עד כמה יש להפסיד לצורך העדפת היהודי.

כפי שהתבאר בהלכה הקודמת, יש מצווה לקנות מיהודי דווקא, ודנו הפוסקים עד כמה יש להשקיע כדי להעדיף את היהודי. ראשית יש להדגיש, שממקרה שהגוי המתחרה מתכוון לרושש את עסקיו של היהודי – מצווה לקנות דווקא מהיהודי גם כשההפרש בין המחירים גבוהה מאד. אלא שבמקרה זה יש מן הפוסקים שהתירו לקחת את ההפרש מכספי מעשרות. במידה ואין בכוונת הגוי לרושש את היהודי והמחירים אצל הגוי זולים יותר, דנו הפוסקים עד כמה צריך לשלם כדי להעדיף את העסקה עם יהודי; יש שכתבו שעד כדי הפסד של "שתות"– הפרש של כ 16- אחוז מהעסקה- שמציע הגוי, יעדיף את היהודי. ויש שכתבו עד חומש מהעסקה. אך ביותר מכך רשאי לבצע את העסקה עם הגוי.

על קדושת יו"ט נאמר: "כל מלאכה לא ייעשה בהם, אך אשר ייאכל לכל נפש, הוא לבדו ייעשה לכם". כלומר, התורה התירה ביום-טוב לעשות מלאכות מסוימות לצורך "אוכל נפש", אך מלאכות שקשורות באכילה אפשר לעשותן מערב החג מבלי שייגרם הפסד או פגם באיכות וטעם המאכל יש לעשותן מערב החג. אחת המלאכות שהתירו חכמים: לברור ביום טוב אוכל מתוך פסולת או פסולת מתוך האוכל – מה שכרוך מבניהם בפחות טרחה. ובניגוד לשבת, ביום טוב ניתן להיעזר בכלי המיועד לברירה אם הוא מיועד לכמויות קטנות ולא נראה שעושים זאת לצורך יום המחר, ולכן כתבו האחרונים שמותר להשתמש במקלף ביום טוב לקילוף ירקות.

אחת מל"ט מלאכות המשכן הייתה מלאכת מְלבֵַן, הסרת הלכלוך הדבוק בצמר, ניקויו והפיכתו ללבן באמצעות שטיפה וצביעתו בחומרים מלבינים. מכך למדו חכמים שמלאכה זו אסורה בשבת ואף את תולדתה – כיבוס בגדים אסרו בשבת. למעשה איסור זה קיים לא רק בכיבוס ממשי, אלא אפילו בניקיון נקודתי הזהירו "המנער טליתו בשבת – חייב חטאת". בכל מצב אין להשתמש במים מטלית לחה או כל חומר רטוב לניקוי הבגד. במידה והבגד התלכלך מאבק והבגד שחור וחדש כמו כובע, כיוון שמקפידים עלניקיונו, חל איסור לנקותו מהאבק שעליו. במידה ואין מקפידים על הלכלוך מותר לנקותו ביד או בעזרת מפית יבשה, אך אין להשתמש במברשת לצורך כך.