האם צריך שיהיה לי בית הכנסת קבוע לתפילה?

נאמר: "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם" ומכאן דרשו חכמים: "כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו", שהרי אברהם קבע מקום לעמידתו־תפלתו. על חשיבות קביעות המקום לתפילה כתבו הפוסקים שכיוון שהתפילה היא במקום קרבן לכן ישנם דברים המשותפים בין התפילה לקרבן, וביניהם קביעות מקום כמו שהיה בקרבנות. כמו־כן תפילה במקום קבוע מסייעת בכוונת וריכוז בזמן התפילה ומונעת היסח־הדעת מיותרת שעלול למצוא כשמשנה את מקומו.

כשבוחרים מקום לתפילה, יש לשים לב לכמה כללים, ראוי שתהיה התפלה במקום בו לומד תורה. כמו־כן אין להתפלל במקום הגבוה שלשה טפחים (כ־21 ס"מ) שנאמר "ממעמקים קראתיך ה'", אולם אם היה מקום זה בגובה של ארבע־אמות (כ־192 ס"מ) והשטח הוא ארבע־אמות על ארבע־אמות, ניתן להתפלל בשטח זה. וכן צריך להיזהר שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר, אך דבר הקבוע כמו ארון אינו חוצץ, ואם הדבר החוצץ הוא לצורך התפילה, כמו הסטנדרים שעליהם מניחים את הסידורים, אין זו חציצה. וראוי שלא להתיישב ליד הפתח אלא ישתדל להיכנס לפחות בשיעור הליכה של ארבע־אמות, שלא ייראה כמחכה לצאת, וסיבה נוספת לכך כן משום שההתמקמות בתוך בית־הכנסת תסייע לריכוז בתפלה ולהסיח את הדעת מהנעשה בחוץ.

כתבו הפוסקים שלעניין קביעות מקום לתפילה נחשבים כל הארבע־אמות שבסביבת מקום זה, ולכן כאשר מוצא אדם אחר הנמצא במקומו הקבוע, ישב בסמוך לו שעדיין נחשב הדבר כמקומו הקבוע. ואם גם המקומות שסביבו תפוסים או שיש במקומו דברים הטורדים את כוונתו, מוטב שישב במקום אחר ולא יעורר מריבה או יפגע בכבודו של הזולת לשם־כך. ועיקר ההקפדה על קביעות מקום התפילה היא בעת תפילת שמונה־עשרה, אלא שכתבו הפוסקים שנכון להיות במקום אחד במשך כל התפילה, ובכלל ידוע שלא הייתה דעתם הקדושה נוחה של רבותינו־נשיאינו מהסתובבויות אנה־ואנה במשך התפלה.

על הפסוק: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה", אמרו חז"ל: "במקום רינה שם תהא תפילה", ועוררו על־דבר החשיבות להתפלל בבית־הכנסת דווקא; ומי שבכל זאת רוצה לצאת לחצר בית־הכנסת, אף שמפסיד את המעלה של תפילה "במקום־רינה", עליו להקפיד שלא יעמוד להתפלל לפני בניין בית־הכנסת, מפני שכשיפנה פניו לכיוון התפלה, אחוריו יהיו לבית־הכנסת, ומאידך אם יפנה פניו לבית־הכנסת לא יתפלל לכוון שהציבור מתפללים. ובצדי בית־הכנסת מותר להתפלל כשפניו לירושלים, אלא שמצוה מן המובחר להתפלל דווקא בבית־הכנסת. וכשהציבור מתפלל בבית אחר ולא בבית־הכנסת, מוטב להתפלל במניין מאשר בבית־הכנסת ביחידות. ואם בבית־הכנסת ישנו מניין קטן ובמקום אחר ישנו מניין גדול, מעלת התפילה בבית־הכנסת גוברת, אף שאינה ב"רוב־עם".

כשם שישנה מעלה בקביעות מקום בבית־הכנסת, כתבו הפוסקים שאף מי שנאלץ להתפלל בביתו עליו להקפיד לקבוע מקום לתפלתו בתוך הבית. הדבר בא לידי ביטוי אף אצל ילדים שעדיין לא הולכים לבית־הכנסת, על־פי הוראת הרבי, שכיוון שכל בית יהודי הוא "מקדש מעט", יש לדאוג שיהיה בבית מקום קבוע עבורו שבו הוא לומד תורה אומר תפילה לה' ונותן צדקה.