לכל ההלכה יומית
נאמר: "ולא יראה לך חמץ"; ו"לא-ימצא". ומדין תורה מספיק שיבטל את החמץ או יפקירו, אולם חכמים חששו שמא לא יעשה זאת בלב שלם, או שמא ישכח ויאכל מן החמץ בפסח מתוך הרגל, ולכן תיקנו שבנוסף לביטול החמץ, יערכו תחילה בדיקה בכל המקומות בהן עלול להימצא החמץ, ורק את החמץ שלא נמצא או שלא ידוע עליו יש לבטל ולהפקירו. ואמרו חכמים שהיוצא מביתו שלושים יום לפני חג-הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק ללא ברכה את ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום.
שמות יב, יט; שם יג, ז; פסחים ה, ב ואילך; פסחים ב, א תוד"ה אור; ר"ן ריש פסחים (א, א) ד"ה אלא וד"ה ומה שהצריכו; טוש"ע ונ"כ או"ח סתל"א; שו"ע אדה"ז שם ס"ב ואילך. וסימן תל"ו ס"א. שו"ת צ"צ או"ח סמ"ז. פס"ת סתל"ו אות ב.