מאכלים שהוכנו בכלים שאינם טבולים האם נאסרו באכילה?

על טהרת כלי מדיין נאמר "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", ומכך למדו חכמים שהקונה כלי מן הנכרים חייב להטבילו – להוציאו מטומאת הנכרי ולהכניסו לקדושת ישראל. ולכן כלי שיוצר ע"י גוי או בבית חרושת שהיא בבעלות של גויים, וכן כלי שנקנה מגוי אפילו אם ישראל עשה אותו חייב בטבילה. ולגבי טבילת כלים בשבת נחלקו הפוסקים האם הדבר מותר, או שאסור מפני שטבילת הכלי נחשבת כתיקונו והכשרתו לאכילה. ולמעשה כותב אדה"ז שירא שמיים לא יטבול כלים בשבת אלא ישתמש באחת העצות שיפורטו להלן.

זמן בין השמשות שהוא הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, אף על פי שאסור בעשיית מלאכה, מכל מקום אם לא הטביל כלים מבעוד יום – מותר בבין השמשות להטביל את הכלים שיש לו צורך בהם לשבת כאשר אין לו כלים אחרים. כמו כן, מי שכבר קיבל שבת מוקדם כשעדיין לא נכנסה השבת, או מי שעדיין לא הבדיל בצאת השבת, בוודאי מותר לו לומר ליהודי אחר שיטביל עבורו את כליו.

אף על פי שלמעשה נזהרים שלא להטביל כלים בשבת משום שטבילתם מכשירה אותם לשימוש ונחשבת כתיקון כלי בשבת. עם זאת, מי שהטבילם בשבת אין קונסים אותו שלא להשתמש בהם באותה השבת, כדין העושה מלאכה בשבת שאסור לו ליהנות ממנה עד מוצאי שבת, כיוון שבהטבלת כלים יש הסוברים שהדבר מותר אפילו מלכתחילה; אלא שמי שעבר והטבילם במזיד לא ישתמש בהם בשבת.

מי שלא הייתה לו אפשרות כלל להטביל כלים בערב יום טוב, והוא זקוק להם לצורך יום טוב, דנו הפוסקים האם מותר לו להטביל בחג את הכלים הנצרכים לצורך יום טוב. ולמעשה דין טבילת הכלים ביום טוב כדין טבילת כלים בשבת, ובעת צורך גדול יעשה כהוראת רב מורה הוראה.

כלים הנצרכים לשימוש בשבת ושכחו להטבילם בערב שבת או שלא הייתה אפשרות לכך, כתבו הפוסקים כמה עצות לכך. באם יש נכרי בסביבתו ניתן לתת את הכלי לנכרי במתנה ומיד יחזור וישאל ממנו את הכלי, וכך נפטר הוא מטבילת הכלי כיוון שהוא ברשות הנכרי. אולם לאחר השבת צריך הוא להטביל את הכלי (ללא ברכה). וכלי שמיועד למילוי מים כגון כוס או קנקן, יטבילו (ללא ברכה) וימלאו במים מן המקווה וכשמעלה הכלי מן המקווה יעלהו עם המים שנשאבו ממנו (ובתנאי שהמים ראויים לשתייה ולפי"ז במקוואות המצויים עם כלור וכדו' פתרון זה אינו יעיל כ"כ).