מאכלים שהוכנו בכלים שאינם טבולים, מה דינם?

על טהרת כלי מדיין נאמר "וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים", מכך למדו חכמים שהקונה כלי מן הנכרים חייב להטבילו. בטעם הדבר מובא בתלמוד הירושלמי שזהו משום שיוצא הכלי מטומאת הנכרי ונכנס לקדושת ישראל. ולכן כלי שיוצר ע"י גוי או בבית חרושת של גויים וכן כלי שנקנה מגוי אפילו אם ישראל עשה אותו חייב בטבילה. למעשה בחברות הכלים כיום יתכנו מצבים שהחברה בבעלות יהודי (ע "י השתתפות יהודים במניות החברה) אך מנהלי הסניפים בשטח אינם יהודיים, ולכן מטבילים את הכלים אך נמנעים מלברך, אלא אם כן קונים את הכלי ובטוחים שהוא רק בבעלות נכרי ואז יש לברך 'ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצוונו על טבילת כלים' (ובכלי בודד יברך 'על טבילת כלי'); ונהוג לטבול את הכלי 3 טבילות.

למדו חכמים שכלי זכוכית טעונים טבילה, שכשם שכלי מתכות שנשברו – ניתן לתקנן על ידי התכתן ויצירתן מחדש – כך גם כלי זכוכית ניתן לתקנן על ידי התכה, ולכן יש חיוב לטבול אותם כמו כלי מתכת. ומכאן יש המחמירים לגבי כלי פלסטיק, ומצריכים טבילה, ונימוקם הוא משום שניתן להתיכם ולשחזרם כמו כלי זכוכית. ולמעשה ראוי להחמיר להטביל אף את כלי הפלסטיק, אך ללא ברכה.

השוו חכמים את דין הטבלת כלים לטבילת האדם, וכשם שחציצה בטבילת האדם היא ברוב הגוף או במיעוטו כשהדבר מפריע לו, כך בטבילת כלים חציצה היא: רק ברוב הכלי, וכן במיעוט הכלי כשהדבר הדבוק לכלי מפריע לו. על פי זה כתבו הפוסקים שכשישנה תווית על הכלי מחֵברַה חשובה המייפה את הכלי ונותנת לו יותר חשיבות, תווית זו אינה מהווה חציצה, אולם מי שמוריד חלק מהתווית ומוכיח בכך שאינו חפץ בה – שאריות המדבקה מהווים חציצה. וכן מדבקת ברקוד שרוצה להורידה לפני השימוש בכלי, עליו להסירה לפני הטבלת הכלי.

דנו הפוסקים אודות מאכלים ומשקאות הנרכשים בכליהן האם חלה עליהם חובת טבילה. ולמעשה כתבו הפוסקים שכל עוד והמאכל נמצא בכלי המקורי עמו נרכש, מותר להשתמש בו ואף לאכול או לשתות מהכלי עצמו, שכן עיקר הכוונה הייתה על רכישת המאכל ולא הכלי; ועוד כמה טעמים נאמרו להקל בזה. אולם לאחר גמר הוצאת כל התכולה מן הכלי, השימוש בכלי הופך אותו לכלי קבוע, ולכן באם מעוניינים למלאותו בדברי מאכל או משקה יש להטבילו.