מהו טעם ההקפדה על קידוש במקום סעודה?

משמעות הדין של "אין קידוש אלא במקום סעודה" היא, שאם קידש ולא סעד אחריו במקום בו קידש, לא יצא ידי חובת קידוש; וכן אם קידש בבית אחד ואכל בבית אחר (בין שהיה בדעתו מתחילה לאכול בבית האחר, ובין ששינה דעתו והחליט לאכול בבית אחר) לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון, אלא צריך לחזור ולקדש לפני האכילה בבית האחר. וכן גם מי שאינו מקדש בעצמו, אלא שומע קידוש מאחר – צריך השומע לאכול מיד אחרי הקידוש, במקום שבו היה כששמע את הקידוש.

המקדש בחדר אחד ודעתו ללכת לאכול בחדר אחר בתוך אותו בית – יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש לפני האכילה בחדר השני. ובלבד שאכן כך היתה דעתו מתחילה (ולכתחילה טוב שלא לעשות כן). אבל אם בעת הקידוש היה סבור לאכול באותו החדר, ואחר כך נמלך ועבר לחדר אחר – לא יצא ידי חובתו. בשעת הדחק יכול אף לצאת אחרי הקידוש מהבית ולאכול בחצר וכדומה, במקום שבו יכול לראות את מקום הקידוש. ולעבור ממקום הקידוש לפינה אחרת באותו החדר – מן הדין מותר אף אם לא היה כך בדעתו, אך לכתחילה טוב שלא לעשות זאת (אם לא חשב על כך כשקידש).

אם אכל כזית פת, או אפילו כזית מאחד מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות, או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש (והתחייב בברכה אחרונה) – יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. ויכול לאכול אחר כך את המשך הסעודה במקום אחר, בין מיד בין לאחר זמן, ואינו צריך לקדש שוב לפני אותה הסעודה (אע"פ שמחמירים לאכול בכל אחת מסעודות שבת יותר מכביצה, אכילה זו אינה מוכרחת להיות בסמוך לקידוש, ויכול לאכלה בהמשך הסעודה).

במקום הצורך, אם שתה מכוס הקידוש רביעית שלמה יכול להחשיב זאת "מקום סעודה". אך אם יש אפשרות, טוב שישתה רביעית יין בנוסף ל"מלא לוגמיו" של חובת הקידוש עצמו. אך אם אכל פירות, אפילו הרבה, אינו יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. וכן אם שתה משקאות אחרים חוץ מיין אינו יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה, ואפילו אם הם "חמר מדינה".

נוסף על כך שהסעודה צריכה להיות במקום הקידוש, היא צריכה להיות סמוכה לקידוש גם בזמן. לכן, צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש. ואם עבר זמן, אפילו זמן קצר, צריך לחזור ולקדש (וכמה דקות בודדות אינו נחשב הפסק, וכן אם מתעכב בגלל צורכי הסעודה אין זה הפסק). אבל אם בעת הקידוש היה בדעתו לאכול מיד, ולאחר מכן אירעו אונס ולא היה יכול לאכול מיד אלא התעכב ואכל מאוחר יותר – אינו צריך לחזור ולקדש, ובלבד שלא יצא בינתיים ממקומו.