מהי עיקר הכוונה בברכה?

אודות אופן אמירת הברכה אמרו חכמים: "לא יזרוק ברכה מפיו", כלומר, אין לומר את הברכה במהירות, כיוון שכשאומרה במהירות – נראה הדבר כאילו הברכה כמשא כבד עליו ורוצה להיפטר מחובתה. כמו כן צריך להיזהר שלא לדלג על שום מילה מנוסח הברכה, ואפילו אם דילג רק על תיבת "העולם" לבד עליו לחזור, כיוון שהברכה חייבת להכיל הזכרת שם ומלכות, ומלך לבדו ללא העולם אינו חשוב מלכות.

לכתחילה צריך להוציא את הברכה בשפתיו באופן שלכל הפחות ישמענה המברך באוזניו. בדיעבד, אם הוציא את הברכה בשפתיו בלא שהשמיע אותה לאזניו, יצא ידי-חובה. ובברכת המזון שהיא מן התורה, אם לא ביטא את הברכה בשפתיו אלא רק הרהר בה, לא יצא ידי-חובה, ועליו לחזור ולברך, אך ביתר הברכות לא יחזור בכדי לא להיכנס לספק ברכה לבטלה. את הברכה יש לומר כשהפה נקי לגמרי כאמור: "יימלא פי תהילתך", ומי שהכניס לפיו משקה ללא ברכה, עליו לפלוט אותו. אולם במקרה שהמשקה הזה נחוץ ביותר, ואין לו עוד ממנו ולכן אינו יכול לפלוטו, בולעו ואינו מברך עליו, אלא יהרהר במחשבתו את הברכה כשהמשקה בפיו.

אסור לעשות מלאכה בעת הברכה מפני שנראה כמברך בארעיות, ולא רק דבר המסיח את הדעת מכוונת הברכה אסרו, אלא אפילו עיסוק קל אסור לעשות תוך כדי אמירת הברכה, וכן אין לעשות בעת הברכה דבר מצווה כגון עסק התורה. ומותר לומר ברכות בעמידה או תוך כדי הליכה (בפרט כשאוכל או שותה בעמידה או תוך כדי הליכה) ובלבד שתיאמר הברכה בצורה הטובה ביותר בה יוכל לכוון, (ואם אכל בישיבה עדיף שיברך בישיבה ולא ילך בשעה שמברך), אולם ברכת המזון חייבת להיאמר בישיבה. כמו כן יש אומרים שדין ברכת "מעין שלוש" כדין ברכת המזון, ואף היא צריכה להיאמר בישיבה, ופוסק אדה"ז לנהוג כמותם כיוון שברכה זו היא מעין הברכות של תורה.

השיכור יכול לברך ואפילו ברמת שכרות כזו שאינה מאפשרת דבור בפני המלך, ולכתחילה יברך לפני שמשתכר. אולם שיכור כלוט, שאינו יודע כלל מה קורה עמו, פטור מכל המצוות, ואינו מברך. בעת הברכה יש להקפיד על כיסוי וחציצה בפני הערווה כבתפילה, וחסידים מקפידים שהראש יהיה מכוסה בשני כיסויים (בפרט בברכת המזון). כמו כן, מי שנגע בידיו בלכלוך או במקומות המכוסים שבגופו, צריך לכתחילה לשטוף את ידיו במים לפני הברכה. ואם אין לו מים, וכן מצד הדין יכול לשפשף את ידיו בבגד או בדבר אחר שינקה אותן, ואח"כ יברך, אך סתם ידיים נקיות, אינן צריכות שטיפה לפני אמירת ברכה ורק קודם תפלה ישנו חיוב רחיצת הידיים תמיד.

כדין כל הדברים שבקדושה כך גם לגבי אמירת ברכה שאין לברך במקום שיש בו צואה ושאר דברים שריחם רע כמותה. והאיסור הוא בתוך ארבע אמותיה או במקום שרואים אותה. ואם ריחה מתפשט, צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה ריחה. ובדיעבד, אם בירך ולא נזהר בזה, למרות שעשה איסור, לא יחזור לברך בשונה מתפלה וקריאת שמע שעליו לחזור.