מה התירו בשבת משום צער בעלי חיים?

אסרו חכמים להשתמש בבעלי חיים בשבת, ועל כן אסור לרכב או להתיישב על גבי בעלי חיים בשבת וכן אסור ללטף בעלי חיים (באופן שמזיזם) או להרימם. כמו כן אסור להניח דבר על בעלי חיים או על דבר שנסמך ממש על בעלי החיים, וכגון עגלה שהמוטות שלה נשענים על הבהמה, אסור להניח עליה חפצים בשבת.

אף שאסרו חכמים לעלות או לרכב על בעלי חיים בשבת, מי שכבר עלה על הבהמה בשבת, אפילו שעלה באיסור ובמזיד – עליו לרדת מן הבע"ח, בכדי שלא ייגרם צער בעלי חיים כתוצאה מכך. וכן אם הניח משא על גבי בהמה – מורידו בשבת משום צער בעלי חיים. ואם היה המשא מוקצה שאינו יכול להורידו, יורידו כ"לאחר יד" כלומר באמצעות ראשו או גופו או שיעשה זאת באמצעות אחורי ידיו או בין אצילי ידיו.

נחלקו הפוסקים אודות מי שנקלעה הבהמה שבבעלותו למצוקה, האם יכול להעלות את בהמתו בידיו. ויש פוסקים שהתירו להעלותה בידיו משום צער בעלי חיים, וכן דג שקפץ מן האקווריום בשבת, ואם יחזירוהו לאקווריום יחיה, למרות שהדג 'מוקצה' יש שהתירו להחזירו. ולמעשה פוסק אדה"ז שבאם יכול לומר לנכרי להציל את הבע"ח יאמר לנכרי, ואם אין לו נכרי בסביבתו ובאם ימות הבע"ח יפסיד הפסד מרובה יש לסמוך על דברי המקלים ולהעלותה בידיו (או להחזיר הדג למים).

ניתן לסייע לבעלי חיים אם צריכים לכך בכדי לאכול וכדומה. אבל אם אינם צריכים לכך – אסור. בעלי חיים שברחו כגון תרנגולת שברחה מן הלול, מותר לדחותה מאחוריה כדי שתיכנס ללול (כשאין איסור צידה). בעלי חיים המאוסים שעלו על האדם בשבת מותר לסלקם ובלבד שלא יהרגם ולא יצוד אותם. וכן אם חרק עוקצו או אפילו רק יכול לעוקצו ניתן לנערו או לנפוח בפיו עד שיסתלק ממנו. ואם אין אפשרות לנערו נוטלו בידו ומסלקו אם לא יהרגנו בכך.

האכלת בעלי החיים בשבת מותרת רק בבעלי חיים שברשותו, אך בעל-חי שאין לו בעלים או בני אדם שרגילים להאכילו אסרו חכמים להאכילו בשבת. וביארו הראשונים שטעם האיסור משום טרחא שלא לצורך, וכך נפסק להלכה שמותר להאכיל בשבת (על ידי כל אדם) רק בעלי חיים שמזונם תלוי בבעליהם. למעט כלב שניתן לתת לו מעט מאכל אפילו אם הוא של הפקר מפני שחס עליו ה' (כיון שמזונותיו מועטים), או שאר בעלי חיים של הפקר שהם במצוקה מפני מחסור במזון.