לכל ההלכה יומית
מצווה ליטול-ידיים כהכנה לתפילה, ומי שידיו מטונפות - חייב ליטול ידיו קודם התפילה. ואם אין לו מים בסמוך, ויודע שידיו מטונפות, עליו לטרוח כדי מרחק של מיל (כ-960 מטר), ואם בינתיים יעבור זמן-התפילה, ישפשף את ידיו בבגדו או בדבר אחר, כדי להסיר מידיו זוהמתן ויתפלל, וכן כשעומד בתפלת עמידה ונגע במקומות-המטונפים ישפשף ידיו וינקם. ומי שידיו חייבות נטילה והתפלל ללא נטילה, בדיעבד אינו חוזר ומתפלל, אלא אם כן היה טינוף דוחה (-צואה), שאז עליו לנקות ידיו ולהתפלל שוב לכל הדעות.
שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ב ס"ד ס"א, וסצ"ב ס"ג-ה; וראה פסק"ת סצ"ב אותיות ז, ט; אשי ישראל פכ"ז הע' צז.