מי שלא התפלל מוסף ולא מנחה עד סמוך לחשכה איזו תפלה יתפלל?

זמן תפילת מוסף מתחיל מיד אחר תפילת השחר. ואף אם התפלל שחרית בבוקר מיד שהגיע זמנה, יכול גם-כן להתפלל מוסף בעת ההיא, שזמן הקרבת המוסף מתחיל מיד אחר הקרבת תמיד של שחר. ומי שהתפלל מוסף קודם תפלת שחרית – יצא, אף שקרבן מוסף שהקריבו קודם תמיד של שחר פסול, מכל מקום, בתפילה לא החמירו כל-כך להצריכו לחזור כיוון שהתפלל בשעה הראויה להקרבה.

מותר לטעום אחר תפילת שחרית (של שבת ויו"ט) קודם תפילת מוסף. הטעימה המותרת היא אכילת פירות, אפילו הרבה כדי לסעוד את הלב, וכן פת או מזונות, בשיעור כביצה אך לא יותר (ובשמחת תורה ניתן להקל בזה מכמה טעמים). אלא שכיוון שהתפלל שחרית התחייב בקידוש, ועל כן צריך שיקדש תחילה, וישתה רביעית יין או יאכל כזית פת או מזונות מיד לאחר הקידוש, בכדי שיצא בזה ידי קידוש במקום סעודה (ואי"צ לקדש שוב אחר מוסף).

ככלל הטועה בשבת והתחיל לומר את תפלת החול בתפלת עמידה, עליו לסיים את אותה הברכה שהתחיל, משום שמעיקר הדין היה ראוי שגם בשבת יתפללו תפלת שמו"ע כמו בחול, אלא שמפני כבוד השבת לא הטריחו לומר את כל הברכות האמצעיות. אולם בתפלת מוסף שונה הדבר, ואפילו אם התחיל לומר "אתה חונן" מפסיק אפילו באמצע הברכה, שבמוסף לא תקנו י"ח ברכות גם בחול, והראיה שבר"ח שחל בחול לא אומרים במוסף י"ח ברכות.

בתפלת מוסף של שבת ראש חודש אם טעה ולא הזכיר את ראש חודש ואוחז עדיין בתפלתו, יחזור לתחלת "אתה יצרת", אולם אם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה. ואם טעה ולא פרט את קרבנות המוספים של שבת או ראש חודש, יצא כיוון שהזכיר באופן כללי בנוסח התפלה "כמו שכתבת עלינו בתורתך". ואם טעה רק בחתימת הברכה והזכיר רק שבת או רק ראש חודש, יכול להשלים תוך כדי דבור, ואם עבר זמן זה לא יחזור.

מדברי חז"ל עולה כי המפטיר בנביא עובר לפני התיבה לתפלת מוסף. ואף שלמעשה אין מקפידים על כך כיום, עם זאת בשבת שקודם היאר-צייט, (שנהוג שעולה הבן ל"מפטיר" ומועיל הדבר לטובת הנפטר שעיקר עליית הנשמה של הנפטר הוא כבר בשבת שלפני היאר-צייט, ועוד מפני שבכך מזכה בנו את הציבור בענייה על הברכות) יש שהקפידו להתפלל מוסף לפני העמוד. ולמעשה אין מנהגנו בזה, אלא שכמובן אין לעורר מחלוקת בדבר.