מי שלא יוכל להשיג בעצמו תרנגול לכפרות כיצד ינהג?

בערב יום הכיפורים נוהגים לקחת תרנגול ולשחטו, פעולה זו מכונה בשם "כפרות", כשם שהיה שעיר המשתלח לעזאזל מכפר בזמן המקדש. ונהוג שהתרנגול יהיה לבן על משקל הכתוב: "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו". בין המטרות של מנהג זה הוא לעורר את האדם לתשובה ע"י שיחשוב שכל מה שעושים לעוף הזה, הכל היה ראוי לבוא עליו; ועל ידי תשובתו, הקב"ה מסלק הגזירה מעליו.

כתבו הפוסקים שהכפרות הנם דוגמת קרבן חובה, וכיוון שאין שניים מביאים קרבן אחד לכן גם בכפרות יש להקפיד להביא כפרה עבור כל אחד בפני עצמו, וכך מנהגנו, הגברים – עושים את הכפרה בתרנגול זכר, והנשים – בתרנגולת נקבה. ולמעוברת לוקחים שלושה תרנגולים: תרנגולת נקבה בשבילה, וזכר ונקבה נוספת בשביל ספק הולד. ומקיפים עם כולם יחד סביב ראשה. ואף אם יודעת שתאומים בבטנה תיקח שלושה תרנגולים.

תחלה אומרים את נוסח 'בני אדם' עד 'מצאתי כופר', אחר כך מסבבים את התרנגול שלוש פעמים ואומרים: "זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי", שהם בראשי תיבות "חתך" – ורמז יש בדבר כי השם הוא החותך חיים לכל חי, וחוזרים ומתחילים לומר מתחילת הנוסח – 'בני אדם'. כך עושים ג' פעמים. כך שבסך-הכול מסבבים תשע פעמים.

לאחר אמירת הנוסח, מוסרים את התרנגול לשוחט לשחיטה, ונהוג לתת לשוחט איזה תשלום על טרחתו. אם השחיטה לא היתה כראוי, והעוף נעשה נבילה – צריך להביא 'כפרה' אחרת. אך אם השחיטה היתה כדין, אפילו נמצא העוף טריפה, הרי זה מועיל לו. לאחר השחיטה נהוג לבקש מהשוחט לזכות במצות כיסוי הדם, על מנת לקיים את המצווה כהלכתה ובברכה – יש לוודא שנבדקו הסימנים של העוף והסכין לפני הכיסוי, אחר כך מברכים "על כיסוי הדם בֶּעָפָר", ומכסים את הדם בעפר, ומנהג הרבי לעשות זאת באמצעות נוצת העוף.

לאחר השחיטה נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר, לאכילת בעלי חיים – משום שראוי לרחם על הבריות, כדי שירחמו עלינו מן השמים . מלבד שחיטת התרנגול, ראוי ונכון לתת את פדיון ה'כפרות' לעניים או למטרת צדקה אחרת. או למסור את העוף עצמו לעניים או למוסדות תורה וכדומה.