מי שמסופק האם ברך ברכה אחרונה ונזכר לאחר זמן, האם עליו לברך?

מלאכת מבשל היא אחת מל"ט אבות מלאכות, ודינה כדלהלן: כלי ראשון הוא הכלי שנמצא או שהיה על האש, ואסור לכל הדעות לתת בו דבר שיתבשל, ו'מצקת' דינה ככלי ראשון. כלי שני הוא לאחר שהוציאו את התבשיל מהכלי הראשון והעבירוהו לכלי אחר, כשעדיין הוא בחום שהיד סולדת בו, וגם בו אסור לחמם בשבת חוץ ממשקים ותבלינים, וכלי שלישי הוא שהעבירו את התבשיל מכלי שני לעוד כלי. ההלכה קובעת  ש"אין בישול אחר בישול", כלומר שדבר שכבר התבשל אין איסור לחממו בשבת, אולם דבר שנאפה ולא בושל – אסור לחממו משום "מבשל". לכן כשרוצים לשים שקדי מרק אפויים במרק, יש להקפיד לשים אותם רק בכלי שלישי.

נאמר בתורה לאחר סיפור מלחמת מדין "אך את הזהב ואת הזהב . . כל דבר אשר יובא באש תעבירו במים", מפסוק זה למדו חכמים שכל דבר שמגיע במגע עם אש, כלומר, כלים שמכינים בהם אוכל, שהם מצורכי הסעודה צריכים טבילה, אך כלים שאינם באים במגע ישיר עם האוכל אינם צריכים טבילה. נחלקו הראשונים בנוגע לכלים שהם רק כלי הגשה, כגון קנקנים, האם נחשבים ככלי אוכל כיוון ששמים בהם אוכל, או שכיון שלא אוכלים  מתוכם אינם צריכים טבילה. למעשה מחמת הספק מטבילים כלים אלו בלי ברכה. 

חכמים תקנו שכל אישה שמתחתנת בעלה יכתוב לה כתובה, שטר הכתובה הינו שטר התחייבות ממונית שמטרתו הוא להבטיח שחיי הנישואין יהיו תקינים. אחד מן הדברים שחכמים תיקנו הוא סכום ממוני שבאם האיש יגרש את אשתו אזי הוא יהיה חייב לה, מלבד המזונות.  בזמננו, הסכום נמדד בערך של כסף אמיתי של 960 גרם, ובנוסף תוספת 200 זקוקים כסף שיש מי שאמד זאת בכ56 גרם כסף. מטרת חיוב זה הוא שאדם לא יגרש את אשתו בקלות. ולכן במקרה ששטר הכתובה אבד, עליהם ללכת מיד לרב שיכתוב להם כתובה חדשה כדין "כתובה דאירכסא" = כתובה שאבדה, בנוכחות עדים.

נאמר בתורה "ונקלה אחיך לעיניך" מכך למדו חכמים "שכיון שלקה אחיך הוא", כאשר אדם עשה עבירה שעונשה הוא מלקות וקיבל את ענשו הרי הוא כישראל כשר לכל דבר. כיום שאין לנו דיינים סמוכים, ואין עונש מלקות – נפסק בשו"ע שכאשר אדם מקבל על עצמו בבית הדין שלא יחזור שוב על אותו מעשה, נחשב הדבר לתשובה והאדם חוזר לכשרותו. עם זאת, יש לדעת שזהו רק בעבירות שבין אדם למקום, אבל כאשר האדם עבר על עבירה שהיא בגדר של בין אדם לחבירו, הרי שמלבד התשובה שהוא צריך לעשות כלפי הקב"ה הרי שלימות הכפרה שלו היא דווקא כאשר יפייס את חבירו.

בפרשת ציצית נאמר "ולקחתם לכם" ודרשו חכמים שהטלית צריכה להיות משלכם. עם זאת מובא בפוסקים שכשמשאיל אדם לחבירו טלית יכול לברך עליה, כיוון שהשאילו לצורך קיום המצווה. כמו כן מי שמוצא טלית בבית הכנסת ורוצה להתפלל בה, יכול לברך עליה משום שנוח לו לאדם שיעשו מצווה בממונו, והרי הטלית לא מתקלקלת מכך, אלא אם כן יודעים בפירוש שהבעלים מקפיד ומתנגד לכך. אולם יש לזכור להחזיר את הטלית למקומה אח"כ, וכן לקפלה אם הייתה מקופלת – ובשבת א"צ לקפלה, ובתנאי שהדבר נעשה באקראי ולא בקביעות. למעשה אם ניתן להשיג את בעל הטלית, ראוי לבקש תלחה ממנו את הטלית כ"מתנה על מנת להחזיר".